לקסיקון לידה.

אפידורל. – אפידוראל הוא כינוי לטכניקה מסוימת לשיכוך כאבים בזמן לידה.

אפידורל הוא בעם מקום שנמצא בתוך עמוד השידרה. עמוד השידרה בנוי מחוליות ובינהן רקמות מפרידות- דיסקים. בתוך עמוד השידרה עובר חוט השדירה שהוא מרכז מערכת העצבים שלנו. ה"דורה" הינה מקום בחלל עמוד השידרה שאינו החלל של חוט השידרה. במהלך הלידה אם היולדת מבקשת היא מקבלת הרדמה אפידוראלית. ז"א הרדמה שנעשית על ידי החדרת חומר לחלל הדורה, חומר זה הינו חומר המשבש את האינפורמציה העיצבית המתורגמת מהתכווצויות הרחם במוח לכאב. הדרך שבה נעשית ההרדמה הזו היא אילחוש מקומי של הגב. החדרה של צינורית דקיקה אל בין החוליות לחלל הדורה והזרקת "קוקטייל של חומרים מרדימים.

לפני קבלת  האפידורל היולדת תקבל אינפוזיה של נוזלים דרך הוריד.  דבר זה נעשה משום שיש אפשרות לירידה בלחץ הדם של היולדת בגלל ההרדמה הזו וכדי למנוע זאת "מעמיסים" על מערכת הדם נוזלים. אחרי מתן האפידורל תחושת הכאב של הצירים תדעך בהדרגה.

אחרי ההרדמה האפידוראלית ישנה אפשרות לנוח ולצבור כוחות לקראת צירי הלחץ. את צירי הלחץ בדרך כלל אפשר לחוש כתחושה של לחץ בפי הטבעת ולעיתים יורידו את המינון של החומרים המרדימים כדי שהיולדת תוכל לשתף פעולה ולדחוף את התינוק החוצה. היולדת אינה יכולה לקום מהמיטה בשום מקרה כשהיא מאולחשת. כיום המטרה היא והטכניקה מאפשרת ברוב המקרים לאלחש את התחושות אבל לא לשתק את יכולת האישה להניע את רגליה. לעיתים יש צורך בריקון שלפוחית השתן על ידי קטטר.

אפידורל תופעות לוואי אפשריות:

  • שיתוק של צד אחד של ותחושה של הצירים בצד השני של הגוף.
  • יתכנו האטות בדופק של התינוק.
  • רעד בלתי נשלט.
  • גירוד כתגובה אלרגית.
  • חוסר יכולת ללחוץ באופן יעיל בשלב צירי הלחץ ולידת ואקום.

אפיזיוטומיה (episiotomy) הינה חתך יזום המתבצע בחיץ הנקבים– שהוא רקמת העור והשריר שבין פתח הנרתיק לפי הטבעת – הפרינאום. החתך נעשה זמן קצר לפני פליטת התינוק במטרה להגדיל את פתח הנרתיק ולסייע ביציאת התינוק.

האפיזיוטומיה היתה נהוגה משנות ה-20 כפרוצדורה שגרתית בלידות ראשונות ובלידות חוזרות על פי הצורך.

היו סברות שונות ומחקרים שהוכיחו כי חתך יזום הינו מבוקר יותר ועדיף על קרעים ספונטאניים אשר עלולים לפגוע ברקמת רצפת האגן באופן שאינו מאפשר שליטה ובקרה וכך יכולים להווצר קרעים שיהיו מסובכים יותר לתפירה ולאיחוי.

אוקסיטוצין

 

בצקות

במהלך ההיריון ובעיקר לקראת סופו הגוף אוגר נוזלים ודם, דבר המתבטא בבצקת, בעיקר ברגליים.

מניעה והקלה:

  • אכילת מזונות משתנים: עלים ירוקים, פטרוזיליה, כוסברה, עליי בייבי וכן אוכל חריף מבושל או מוקפץ.
  • השריית הרגליים בגיגית מים עם מלח.
  • זרעי שמיר, אניס, שום שומר וקלמנטינה.
  • מזונות כתומים.
  • פרחי באך: crab apple.
  • עיסוי עדין מהקצוות לכיוון הלב עם שמן זרעי ענבים או גרניום.

בדיקת סוכר לתינוק

בתינוקות שנולדו לאימהות סכרתיות, או במקרים בהם התינוק נראה רפוי מבצעים בדיקה לרמת הסוכר בדמו על ידי דקירה באזור העקב ולקיחת מספר טיפות דם. במידה והערך המתקבל הוא 40-60mg% נותנים לתינוק תחליף חלב. אם רמת הסוכר בדמו יורדת אל מתחת ל- 40mg%, מתחילים בעירוי נוזלים עם סוכרים.

בדיקת PKU

ביום השחרור מבצעים בדיקת דם, הנלקח מהעקב, לאיתור ליקוי אפשרי בחילוף החומרים של החומצה האמינית פנילאלנין. באם התינוק סובל מליקוי זה, החומצה שוקעת במוח וגורמת לפגיעות קשות ולכן יכתיב תזונה מיוחדת המותאמת לחולים אלו.

בחילות והקאות

מספר סברות לתופעה : עליית רמת הורמון הפרוגסטרון. השפעה של גורמים נפשיים.

לרוב נעלמת התופעה סביב שבוע 14, אך לעיתים נמשך כל ההריון. במקרה של הקאות קשות בצורה חריגה קיימת סכנה לירידה במשקל, התייבשות והפרעה במאזן המלחים של הגוף. יש לפנות לטיפול רפואי.

הטיפול

  • אכילת ארוחות קטנות לעיתים קרובות.
  • לא לערבב מוצקים ונוזלים.
  • שתייה מרובה, במיוחד כשמקיאים- התייבשות, גם קלה, מעוררת בחילה.
  • לצמצם צריכת הקפה והתה.
  • לאכול לחם או צנים מיד כשקמים בבוקר.
  • שקדים קלופים מושרים (במים לא רותחים).
  • תה ג'ינג'ר או ג'ינג'ר מסוכר.
  • הקלה בעזרת טיפול נטורופתי: ויטמין B6 או קומפלקס ויטמיני B.

שמנים אתריים : לימון, הדס, פטייט גרין.

גיל ההריון-. גיל ההריון יחושב על פי מחשבון ההריון על פי תאריך הווסת האחרון ובממוצע הריון נמשך 40 שבועות.

ד.

דולה- תומכת לידה – הינה אישה שעוזרת לאשה בהריון ובזמן לידה. המילה דולה מקורה ביוונית ומשמעותה: "משרתת/ שיפחה אישית של גבירה רבת מעלה". המקצוע דולה אינו חדש. במרחב לידה בכל התקופות נכחו בדרך כלל נשות מקצוע- מיילדות ונשים שתמכו באשה. בנות משפחה, חברות ונשים בעלות נסיון. המקצוע דולה התחדש במתכונתו הנוכחית בערך לפני כ20 שנה. דולה כיום היא אישה שהוכשרה לעזור לנשים בזמן הריון ולידה. הן בתמיכה ריגשית נפשית והן בתמיכה טיפולית הכוללת מקצועות פרה רפואיים ומקצועות טיפוליים אחרים. דולה נפגשת עם מי שמעוניין בשירותיה לפני הלידה על מנת להכיר את היולדת ובן זוגה. לעיתים היא תעביר להם קורס הכנה ללידה. ועיתים אף תטפל ביולדת במגוון טיפולים אלטרנטיביים שברשותה. דולה תחבור ליולדת ובן זוגה לחדר לידה , תעזור לה בטכניקות שונות בהתמודדות עם כל מה שכרוך בלידה. עיסויים וטכניקות מגע שונות להקלה על הכאב בזמן הצירים, הסברים על התהליך, תדאג לרווחתה הפיזית והנפשית של היולדת ומי שמלווה אותה.

דולה לאחר לידה- דולה פוסט פארטום– דולה לאחר לידה עוזרת להרוים הצעירים בצעדיהם הראשונים כהורים. לעיתים היא תתן יעוץ והכוונה בלבד בנושאי טיפול בתינוק, הנקה בסיסית (דולה אינה יועצת הנקה למעט מקרים שבהם היא הוכשרה להיות כזו), ובנושאים המעסיקים את ההורים הצעירים. ישנן גם דולות שיעזרו באופן פיזי בטיפול ביולדת, יארגנו את הבית, יבשלו, ישמרו על התינוק בזמן מנוחת היולדת או בעת מקלחת וכו'.

דליות ברגליים-ורידים

דליות או "ורידים" ברגליים נגרמים כתוצאה מהרמה הגבוהה של הורמון הפרוגסטרון, הגורמת להרפיית השרירים בדפנות כלי הדם וירידה יכולת סגירת השסתומים. בנוסף לכך, קיים לחץ מוגבר על הורידים בשל המשקל הנוסף, גדילת הרחם ועליית נפח הדם.

הטיפול:

  • הגבהת הרגליים בזמן ישיבה ושכיבה.
  • שילוב פעילות גופנית באופן יום-יומי.
  • לבישת גרביים אלסטיים אורטופדיים.
  • אכילת פירות וירקות אדומים, סגולים ושחורים.
  • מקלחת במים קרים.
  • הקלה בעזרת טיפול נטורופתי: עיסוי הדליות עם החלק הלבן בקליפת האבטיח.

חבישות –כרוב לבן + שיני שום כתושים על חיתול טטרה.

ה.

היפנוזה עצמית בלידה

היפנוזה על פי הגדרתה הנה 'פעולה של הרפיה וריכוז ממוקד או תהליך המיועד או עשוי לגרום, באמצעות סוגסטיות, לשינויים במצב תודעתו ובמודעותו של אדם אחר וכן לשינויים בגופו, תחושותיו רגשותיו, זכרונו או התנהגותו'. באמצעות ההיפנוזה ביכולתנו ליצור הגדרה אופטימית יותר של חוויית הלידה, שבה ממשמעות של סבל וכאב הופכים הצירים להיות הַאור שרואה התינוק בקצה תעלת הלידה.

מספר עובדות כלליות על היפנוזה/ אוטוסוגסטיה/ דמיון מודרך

כל היפנוזה היא היפנוזה עצמית. המטפל הוא המדריך, והמטופל הוא זה שבוחר להיכנס לתוך המצב ההיפנוטי, להישאר שם ולצאת ממנו.

90–95 אחוזים מהאוכלוסייה מסוגלים להיות מהופנטים, כאשר נכונות, אמונה ומוטיבציה משפיעים במידה רבה על הצלחת ההיפנוזה.

בזמן ההיפנוזה, המהופנט אינו ישן ואינו חסר הכרה, והוא תמיד יצא מזה כשירצה בכך.

קל יותר להפנט אנשים בעלי דעה מוצקה ובעלי כוח רצון, ולא להיפך כפי שניתן לשער.

לא ניתן לאלץ מהופנט לחשוף מידע או לעשות משהו בניגוד לרצונו בזמן ההיפנוזה.

עבודת תודעה ע"י ידי אוטוסוגסטיה ודמיון מודרך והרפיות מטרתה לכוון את ולתרגל את התודעה לכיוון חיובי.

השימוש בהיפנוזה רווח כיום בהליכים רפואיים, והוא מתבצע בהצלחה רבה בקרב חולים אלרגיים שאינם יכולים לקבל חומרי הרדמה. ההיפנוזה מאפשרת לחולים אלו לעבור ניתוחים ללא אלחוש, תוך צמצום מקסימלי של אי הנוחות, המתח והכאבים המתלווים לכך. יש לזכור במדינת ישראל הכשרת מטפלים בהיפנוזה הינה מותרת אך ורק לפסיכיאטרים

יתרונות השיטה

  • צמצום כמות האלחוש הכימי עד לאפס, וכתוצאה מכך צמצום תופעות הלוואי השליליות המתגלות לאחר הלידה, וצמצום הסיכונים לאם ולילוד.
  • שיכוך הפחד, המתח והכאב לקראת הלידה ובמהלכה, ויצירת אווירה שקטה ורגועה.
  • אם ערנית ואנרגטית – משתתפת פעילה בתהליך הלידה שלה.
  • שליטה מוגברת בהתכווצויות הרחם המכאיבות – ללא צורך בתרופות לשיכוך הכאב.
  • לאם שליטה מלאה על גופה, והיא חווה את הלידה במלואה.
  • התאוששות מהירה יותר לאחר הלידה.

איך ומתי מתחילים ?

האישה ההרה מתכוננת על בסיס יומי בהכנות ללידה, באמצעות דמיון מודרך המלווה בסוגסטיה חיובית היפנוטית, ומאמנת את שכלה להאמין שהלידה תהיה נוחה, קלה ומהנה. בנוסף, האישה לומדת כיצד להיכנס להיפנוזה באופן מידי ברגע שהיא זקוקה לכך – מוחה מתוכנת לתת לה בדיוק את מה שהיא צריכה.

יש להתחיל בתרגול ההיפנוזה העצמית זמן רב לפני מועד הלידה הצפוי. בסביבות החודש החמישי או השישי להריון – ולעשות זאת לפחות שלוש פעמים בשבוע. יש להקדיש פרקי עבודה בדמיון מודרך נפרדים לכל מטרה בהרפיה – כלומר להגדיר מראש מה מתרגלים – חיזוק דימוי עצמי, בקרת כאב, הרגעה וכדומה.

שימוש בהשאות פוסט היפנוטיות לחיזוק הנשימה הרגועה לשם הגברת השליטה בגורמי הדחק הארעיים גופניים, רגשיים או נפשיים הכרוכים לפעמים בהריון.

הכשרת המטפלים בהיפנוזה  אסורה על פי חוק הפסיכיאטיה  ומותרת לפסיכיאטרים בלבד, במדינת ישראל. אני הוכשרתי לכך בחו"ל.

 

הריון עודף– הריון עודף נחשב להריון החל מהשבוע ה40. 39+7. לידה אחרי תאריך זה הינה שכיחה אולם מומלץ מאד להבדק אחת לכמה ימים בשבוע ה40 ואילך ואחת ליומיים בחל מהשבוע ה41. כמובן על פי המלצת הרופא המטפל.

החלפת משמרות בחדר לידה- החלפת משמרות בחדר לידה ובכל מחלקות בתי החולים נעשית 3 פעמים ביום. בשעה 7 בבוקר, 3 אחרי הצהרים ומשמרת לילה מגיעה בשעה 11 בלילה עד 7 בבוקר. כ3/4 שעה לפני חילוף משמרות יוחל ב"העברת מחלקה". לקראת סיום המשמרת יעברו המיילדות והרואות ויבדקו מה מצב היולדות במיון או בחדרי הלידה. יסיימו פרוצדורות רפואיות כגון בדיקת מדדים (בדיקת לחץ דם, בדיקת שתן ומדידת חום), יעדכנו את מצב היולדת במחשב ויסדרו לקראת הגעת המשמרת החדשה. בהגעת המשמרת החדשה יערך סבב בין החדרים שיכלול את המיילדות המסיימות את משמרתן למיילדות החדשות. העברת האינפורמציה תיעשה על ידי דיווח המיילדת על מצב התקדמות הלידה, מצבה של היולדת ופרטיה האישיים.

הומאופטיה של לידה.

ו.

ויטמין K 

כל התינוקות נולדים עם ערכי ויטמיןK  מאוד נמוכים בדם. לוקח לגופו של התינוק מספר שבועות להחזיר לגופו את הכמות הרצויה של הויטמין החשוב ביצירת מנגנון הקרישה. נהוג לתת ויטמין זה בזריקה לתוך שריר הירך. יש הורים המבקשים לתת ויטמין K  בטיפות אולם נמצא שטיפול זה אינו יעיל באותה מידה.

ז.

זירוז לידה והשראת לידה.- מונחים אילה מייצגים שני מקרים שונים שבהם מתערבים במהלך הטיבעי של הלידה.

השראת לידה הינה התחלת יילוד כשאין עוד שום סימן להתחלת לידה. אין צירים. צוואר הרחם סגור וארוך ואחורי. השראת לידה תומלץ במקרה של אינדקציה רפואית לשלום האם והתינוק. השראת לידה יכולה להתבצע במספר טכניקות———————–

ח.

ניתוק חבל טבור– הליך ניתוק חבל הטבור נעשה בדרך כלל דקה או שתיים אחרי הלידה. מהדקים את חבל הטבור במהדק מיוחד במרחק 2.5 ס"מ מהטבור ומהדק נוסף במרחק כמה ס"מ. חותכים את חבל הטבור בין שני המהדקים. הפסקת אספקת החמצן דרך חבל הטבור תגרום לגירוי מרכז הנשימה של התינוק והוא יתחיל לנשום וישמיע בכי.

אסכולות מסוימות במיילדות טוענות שיש לעכב את חיתוך חבל הטבור עד שיפסק בו הדופק. במצב זה התינוק יתחיל לנשום עצמאית דרך ריאותיו בעודו מקבל אספקת חמצן דרך הטבור ישירות ללב

חיסון נגד צהבת מסוג B

בבתי החולים בארץ ניתן חיסון זה באופן שגרתי 24 שעות לאחר הלידה. הורים רבים מבקשים לדחות את מתן החיסון לשלב מאוחר יותר בשל הטראומה שעלולה להיגרם לתינוק והחומרים עליהם מבוסס החיסון

 

ל.

לידה מוקדמת–  לידה מוקדמת הינה לידה המתרחשת לפני שבוע 35. זוהי לידה שבה התינוק יצטרך- על פי הפרמטרים הרפואיים להיות בהשגחה. לידות מוקדמות מתרחשות מסיבות שונות שלעיתים אינן ידועות.

לידה מכשירנית היא לידה שבה הרופא עושה שימוש במכשיר, המוחדר דרך הנרתיק, לשם הוצאת התינוק

מהרחם. התהליך מבוצע באחד משני מכשירים: מלקחיים (forceps) או שולפן ריק- הנקרא גם וואקום (vacuum extractor). ניתן ליילד בעזרת מכשירים אלו רק כאשר ראש העובר עמוק בתעלת הלידה וקרוב ליציאה.

לידה מכשירנית מתרחשת ב-5-7% מכלל הלידות.

ההחלטה לעשות שימוש באחד המכשירים נובעת מסיבות שונות שמקורן יכול להיות ביולדת או בעובר.

הסיבות ללידה מכשירנית

  • מצוקה עוברית – הרופאים מעדיפים "לזרז" את התהליך ולהסתייע במכשירים כאשר בניטור העוברי נראים סימנים שעלולים להצביע על טראומה לתינוק.
  • עייפות היולדת – כשהלידה מתארכת והאם נעשית עייפה מכדי להמשיך ולדחוף את התינוק בעצמה.
  • אצל יולדת הסובלת ממחלת לב או ריאות אם מתעורר חשש שמאמץ הלידה עלול לסכן אותה. כנ"ל לגבי אישה שעברה היפרדות רישתית בעין.
  • לידה שמתארכת – על פי המודל הרפואי, אחרי שעתיים-שלוש של פתיחה גמורה צריך לחלץ את העובר, גם אם ניטור העובר לא מראה סימני מצוקה, היות ושהות ממושכת בתעלת הלידה קשורה לסיבוכים ולתחלואת עובר.

במקרים רבים לידה מכשירנית היא האפשרות האחרונה ליציאת העובר דרך הנרתיק. כשלון בלידה מכשירנית מוביל תמיד לניתוח קיסרי. אם נכשלים בשלושה ניסיונות לשאיבת התינוק באמצעות שולפן ריק, או אחרי ניסיון כושל להוצאת תינוק בעזרת מלקחיים תועבר היולדת לחדר ניתוח לביצוע ניתוח קיסרי.

 

ביצוע לידה מכשירנית

  • הצוות הרפואי יוודא שצוואר הרחם מחוק ובפתיחה גמורה, שהעובר במצג ראש ושקרומי שק ההריון פקועים. בנוסף ידאגו לרוקן את שלפוחית השתן למניעת פגיעה בשלפוחית במהלך ביצוע הפעולה.
  • השליפה עצמה נעשית באופן הדרגתי, בתיאום עם הצירים.
  • הבחירה במכשיר בו יעשו שימוש ללידה המכשירנית תלויה בשיקולי הרופא המיילד ונובעת ממיומנותו בהפעלת המכשירים השונים ומהעדפתו האישית. שני המכשירים מבצעים למעשה את אותה הפעולה:

לידת ואקום

שולפן הריק / הואקום, נמצא בשימוש משנת 1957. המכשיר מורכב מכיפת סיליקון או מתכת המוצמדת לקרקפת העובר, ומחוברת בצדה האחר לצינור גומי. משאבה יונקת את האוויר מהכיפה ויוצרת ואקום המצמיד את הכיפה לראש העובר כך שניתן למשוך את ראשו ובכך לסייע בשליפתו. בעת המשיכה ראש העובר יכול להשלים את סיבובו ולהתברג כהלכה בתעלת הלידה. לרופא יש שליטה על עוצמת שאיבת האוויר. ברוב בתי החולים מבצעים אפיזיוטומיה כהליך שגרתי בכל לידת ואקום.

לידת מלקחיים

המלקחיים הומצאו במאה ה-16. המכשיר עשויי זוג כפות מתכת המוחדרות לנרתיק כך שהן אוחזות את ראש התינוק משני צדדיו. הרופא מושך את ראש התינוק ומחלץ אותו עד לשליפתו. בדרך כלל השימוש במלקחיים מחייב שראש העובר יהיה בתנוחה מתאימה. לעתים רחוקות משמשים המלקחיים גם לסיבוב ראש העובר. השימוש במלקחיים פחת בשנים האחרונות, בעיקר עקב הכנסת הואקום לשימוש נרחב יותר.

ברוב המקרים חיתוך חיץ הוא חלק אינטגרלי מהפעולה, בשל הצורך בהחדרת המלקחיים לנרתיק האישה.

לידת בית

לידה טבעית

מ.

מעקב הריון עודף– היולדת תתבקש להגיע למרפאת הריון עודף בבית החולים. הבדיקות שיערכו לה הינן: – ניטור לב העובר, אולראסאונד, מדידת לחץ דם, בדיקת חלבון בשתן, בדיקה פנימית וסיכום על ידי רופא.

מחשבון הריון– בעת הגעת האשה ההרה לרופא הוא יחשב את גיל ההריון על ידי מחשבון הריון. לשם כך הוא יברר מהו תאריך הווסת האחרון של היולדת וזהו הפרמטר שיקבע את גיל ההריון. (למרות שהכניסה להריון תתרחש כשבועיים אחרי תאריך הווסת האחרון). על פי מחשבון ההריון יחושבת גיל ההריון במהלכו ופרמטר נוסף שיבדק במקביל הוא התפתחות התינוק. גודלו ופרמטרים נוספים כגון קיום שק הריון , פעימות לב וכו' שהם פרמטרים המופיעים בזמן מסוים בהתפתחות התינוק.

משך הריון-. משך ההריון הינו בממוצע 40 שבועות. יתכנו כמובן לידות בשבועות מוקדמים יותר ואף מאוחרים יותר. בעיקרון ההריון נחשב תקין- כמובן על פי הפרמטרים הרפואיים, עד שבוע 42 . סוף שבוע 42. זאת אומרת שבוע 41+שישה ימים.

מיעוט מי שפיר– מיעוט מי שפיר הינו מצב שבו בבדיקת אולטרסאונד יתגלה כי קיים מיעוט יחסי של מי שפיר ברחם. כיצד יודעים זאת? באולטרסאונד מודדים את המרחבים ברחם שאינם התינוק, ובאלוגריתם מסוים תחושב כמות מי השפיר. כמות ממוצעת ותקינה היא 10 ומתחת ל7 או על פי החלטת הרופא המטפל יחשב הדבר למיעוט מי שפיר. הסיבות למיעוט יכולות להיות מגוונות. החל משיליה שמדקנ ואינה מתפקדת כראוי או השערות נוספות לגבי תפקוד התינוק. יש לזכור כי מי השפיר של התינוק הינם בעצם השתן של התינוק. הוא בולע את מי השפיר ומשתין אותם חזרה לתוך הרחם. אי לכך יתכן מצב שבבדיקה מסוימת יתגלה מיעוט מי שפיר שיחלוף כעבור מספר שעות. טיפול יכול להיות מנוחה ושתיה מרובה, דיקור וטיפולים אלטרנטיביים שונים. כדאי גם לזכור כי הבדיקה הינה סטטיסטית וכי יתכן שהתינוק מסתיר כיסי מי שפיר שאינם באים לידי ביטוי באולטרסאונד. ההלצות לטיפול על ידי הרופא תהינה מגוונות ועל פי הנוהל הקיים בבית החולים. יתכן שהיולדת תאושפז במחלקה להריון בסיכון למעקב. יתכן שהיא תבדק על ידי רופאים נוספים בשעות אחרות ויתכן שיוצע לה זירוז.

משחת עיניים אנטיביוטית- המעבר בתעלת הלידה מלווה במגע עם מיני מזהמים ולכן, כדי למנוע זיהומי עיניים בשלב כה מוקדם מורחים  המשחה או שמים טיפות.

 

נשימות לידה– זמן הלידה הוא זמן של מאמץ גדול על הגוף. בזמן מאמץ הגוף צורך יותר חמצן.

הנשימה בעולם המערבי בדרך כלל אינה מיטבית ויש צורך לתרגל ולהעמיק באופן יומיומי את משק החמצן שלנו על ידי ייעול הנשימה. במהלך הלידה הנשימות יש צורך בחמצן רב לגוף, עקב העומס הגדול על כל המערכות, ולכן נשימות יעילות חשובות במיוחד. המכניקה של הנשימה כוללת פעולה של השרעפת. הממברנה המפרידה בין אזור הצלעות , הלב והריאות, לחלל הבטן. כדי ליעל את אספקת החמצן במהלך לידה קיימת חשיבות גדולה דוקא לנשיפה!!!! אבסורדי ככל שישמע, אם היולדת נושפת באופן יעיל ומרוקנת את הריאות באופן אפקטיבי חמצן טרי ובכמות גדולה יכנס באופן אוטומטי. ההסבר המכאני לכך הוא כלהלן: בזמן נשיפה השרעפת עולה כלפי מעלה כשהשרעפת עולה היא מרווחת מקום לאברי הבטן ה"מעוכים " בין הרחם הגדל לצלעות. עלית השרעפת מאפשרת לרחם מרחב תנועה בכל ציר וציר. ריקון מאסיבי של הריאות יגרום לכניסת אויר רב משום שריקון כזה "סוחט" את הפיוניות(הפיוניות הינן ה"אונות " המסועפות שבונות את הריאה) בריאות וברגע שמסתיימת הנשיפה והוצאת האוויר המשומש הריאות יתמלאו באוויר חדש.

לכן: כלל ראשון בלידה הוא נשיפות ארוכות ויעילות. הוצאת אויר על ידי השמעת קולות, צלילים ושירה…

סימני מתיחה

תופעה הנראית כפסים, המופיעים בעיקר בשיפולי הבטן התופחת והחזה. נשים לא מעטות מתמרחות בקרמים למיניהם בכוונה למנוע אותם. מן הראוי לציין כי הרמה הגבוהה של ההורמונים השונים היא אשר מביאה לתופעה, ולכן, שום טיפול חיצוני לא יועיל.
עיסוי פרינאום- ראה פירוט ב"רצפת אגן"

 

עצירות טחורים

העצירות נובעת משינויים הורמונליים המשפיעים על מערכת העיכול והאטה בספיגה. הטחורים, שהם גודש של ורידים מורחבים ומפותלים באיזור פי הטבעת, נגרמים כתוצאה מלחץ ורידי מוגזם בהריון ובלידה וכן כתוצאה מהעצירות.

הטיפול

  • אכילת מאכלים המכילים הרבה סיבים: פירות וירקות עם קליפה, דגנים מלאים וקטניות.
  • מזונות בעלי השפעה משלשלת: שזיפים יבשים, דבלים, משמשים, זרעי פשתן טחונים, מזונות חמוצים כמו יוגורט או עגבנייה, שמן זית עם הסלט.
  • שתיית כמויות גדולות של נוזלים.
  • עשיית צרכים תוך כדי נשימה נכונה ובלי לחץ על פי הטבעת.
  • פעילות גופנית.
  • תרגול השרירים הטבעתיים, לשם שיפור זרימת הדם (שיטת פאולה).
  • הקלה בעזרת טיפול נטורופתי: שתיית 2 כפיות שמן זרעי פשתן ביום- מרכך את היציאות.

הממליס למריחה חיצונית או טנקטורה ללקיחה דרך הפה.

מריחה חיצונית של שמן הליקרסיום של שלוס.

ויטמינים E,C  וקומפלקס ויטמין B.

ויטמין K במקרה של טחורים מדממים.

עייפות

סיבות:

  • שינויים הורמונליים.
  • תזונה לא מאוזנת.
  • אי נוחות.
  • קשיי נשימה.
  • כאבי גב והתכווצויות שרירים.
  • מתח נפשי.
  • אנמיה.

מניעה והקלה:

  • לנוח הרבה, במקום להלחם בעייפות.
  • בדיקת רמת ההמוגלובין ונטילת תוספי ברזל במקרה של אנמיה.
  • לפחות 8 שעות שינה בלילה.
  • צריכת מזונות עשירים בחלבון למניעת אנמיה.
  • עיסוי בשמן על בסיס זרעי ענבים בתוספת תמציות אתריות: לבנדר, ברגמונט, תפוז ואשכולית.

פ.

פיטוציןשקרא גם "זירוז" .הורמון סינטטי המחקה את פעולת האוקסיטוצין וגורם לצירים. פיטוצין ניתן דרך הוריד במינונים שהולכים וגדלים. היולדת מנוטרת כל הזמן לודא שהתינוק מרגיש בטוב תחת הצירים היזומים.

פיטוצין יוצע ליולדת במקרים שונים, כגון:

במידה והלידה לא מתפתחת במועד וקיימת אינדיקציה רפואית ליילוד.

במקרה בו הצירים אינם יעילים.

פיגמנטציה (יתר צבעוניות)

תופעה אופיינית להריון המופיעה בעיקר בפטמות, בטבור, בקו האמצע מעצם הערווה לטבור ובאזורי הערווה ופי הטבעת. כמו כן שכיחה פיגמנטציה בפנים, המכונה "מסיכת הריון" בעיקר בשפה העליונה ובלחיים.

צ.

צרבת

תופעה הנובעת משינויים הורמונליים הגורמים להרפיה של פי הקיבה, כתוצאה מכך חומצות עלולות לחדור אל צינור הבליעה ולגרות אותו.

מניעה:

  • הימנעות מלחץ על הבטן, בעיקר בגדים וחזיות לוחצות.
  • אכילת ארוחות קטנות ותכופות.
  • שינה עם ראש מוגבה.
  • הימנעות ממזון שומני מדי וממזונות מתוקים/חמוצים/חריפים/מלוחים מדי.
  • הימנעות ממנטה, אלכוהול, קפאין, קקאו.
  • לא ללעוס מסטיק.
  • לא לשכב מאוזן לפחות שעתיים אחרי ארוחה.

טיפול:

  • תרגילים למתיחת הגוף.
  • שתיית חליטות קמומיל או מנטה.
  • שאיפה של תמצית אתרית לימון.
  • טבליות טאמס- בכמות לא גדולה היות ומפריע לספיגת ברזל ועלול לגרום לעצירות קשה.
  • ללעוס היטב גזר מקולף לא מבושל.
  • שתית חלב קר.
  • לעיסת שקדים קלופים לא קלויים.
  • נשימה עמוקה ומהירה תוך הרמת ידיים כלפי מעלה בבת-אחת.

צהבת יילודים

לעתים התינוק נולד צהוב או מפתח צהבת בימים לאחר לידתו. בבדיקת דם מודדים את ערכי הבילירובין-החומר הגורם לצבע הצהוב. במידה ונמצאו ערכים גבוהים, בדרך כלל מעל 20, יש להתחיל בפוטותרפיה- הכנסת התינוק לאור UV, שעוזר בפירוק הבילירובין. הדבר מתבצע על ידי השכבת התינוק עירום על גבו, והנחת רטיות על העיניים למניעת פגיעה בעיניים ובראיה. בילירובין גבוה עלול לגרום לפגיעה מוחית קשה, עקב שקיעתו במוח.

רצפת האגן

הבטן הינה קופסה שרירית – בקרקעית מונחים שרירי רצפת האגן, בתקרה פרושה הסרעפת, ובהיקף שרירי הבטן והגב. האברים הפנימיים המהווים את תכולת הבטן, עטופים ברקמות רכות ורצועות תומכות הקשורות אותם אל השרירים. הסרעפת הינה שריר שאיפה – יורדת כשנכנס אויר ועולה בזמן נשיפה. תנועה רציפה זו מעלה ומורידה את האברים הפנימיים כולל את אברי האגן הקטן, הרחם והשלפוחית. תנועתיות זו שומרת על אספקת דם, הפרשה הורמונלית, חמצון יעיל, תנועה פריסטלטית תקינה והפרשת שתן מהכליות.

רצפת האגן בנויה משכבות של שרירים בתוכם שזורה רקמת חיבור. כיווץ רצפת האגן מתבצע על ידי פעולה של סגירה והרמה. שכבות השרירים:

  1. שכבה שטחית – סוגרת את הפתחים. שריר שצורתו 8.
  2. שכבה אמצעית- עוזרת בסגירת השופכה.
  3. שכבה עמוקה- השכבה התומכת.

שריר רצפת האגן הינו שריר רצוני שתפקידיו:

  • סגירת הסוגרים.
  • תמיכה באיברים הפנימיים.
  • שמירה על היציבה של האגן.
  • תפקיד מיני.
  • שליטה על אגירה והתרוקנות.

סיבות לליקויי רצפת אגן:

  • תורשה – נתונים גנטיים.
  • תרבות – חוסר פעילות גופנית, ישיבה מרובה, הרגלי יציאה שגויים.
  • טראומות נרכשות – שיעול כרוני, עצירות, כאבי גב,ברכיים או אגן, התעמלות שגויה.
  • יציבה לא נכונה – עמידה שמוטה המפעילה לחץ על רקמות החיבור.
  • תופעות הקשורות לירידה בהורמוני המין בזקנה.
  • הריון ולידה – השפעה הורמונאלית, החלשות דופן הבטן, עליית הלחץ התוך בטני, שינוי במנח האגן.

הליקויים ברצפת האגן מתמקדים בשני מישורים – המישור המכאני והמישור העצבי. עלול לבוא לידי ביטוי ברפיון או בכיווץ יתר של שרירי רצפת האגן.

הבעיות השכיחות בלקויים ברצפת האגן:

בעיות הנובעות מחולשת השרירים:

דליפת שתן.

דליפת צואה ואי יכולת לשלוט בגזים.

צניחת אברים (רחם, שלפוחית, חלחולת, מעי).

התעוררות מינית נמוכה/ כאבים בזמן יחסי מין.

בעיות גב כתוצאה מיציבה לא נכונה.

בעיות הנובעות מעודף כיווץ:

תכיפות במתן שתן.

עצירות וקשיי התרוקנות בשתן.

אגירת יתר של נוזלים בשלפוחית.

בעיות ביחסי מין- אורגזמה לקויה.

כאבים במתן שתן- נרתיק /פות /אגן. דלקות חוזרות.

הסיבות לנזקים ברצפת האגן במהלך ההריון

הורמוני ההריון, הפרוגסטרון והרלקסין, הגורמים לגמישות יתר של רקמות החיבור לקראת הלידה, עלולים לגרום גם להתרופפות לא רצויה ברצפת האגן. יחד עם זאת, על רצפת האגן לשאת בעומס, הנגרם מתוספת המשקל ושינוי מרכז הכובד של הגוף.

הסיבות לנזקים ברצפת האגן בלידה ואחריה

שרירי רצפת האגן נמצאים במהלך הלידה תחת לחץ הצירים וראש העובר. מידת הנזק הנגרמת תלויה באורך הלידה, התנוחה של היולדת, מידת התנועתיות שלה, מצג ומנח העובר וכן האופן והעיתוי של הלחיצות בשלב הפליטה של התינוק. על מנת למנוע קרעים חשוב ללחוץ בפתיחה מלאה בלבד ורק בזמן צירי לחץ.

לאחר הלידה דרוש זמן להחלמת רצפת האגן ולכן לא מומלץ לחזור לפעילות מאומצת. ההחלמה הנדרשת (כשהמצב הבסיסי תקין) : כחודשיים לעצבים, כשלושה חודשים לשריר וכארבע חודשים לרקמת חיבור.

הגנה על רצפת האגן

על מנת להפחית עד כמה שניתן את הנזקים הללו, יש להקפיד על כללים שונים לאורך השלבים השונים:

מניעת נזקים בהריון (ולפניו)

  • זיהוי השרירים והבנת תפקידם.

יש צורך בהעלאת המודעות לשרירי רצפת האגן והדגשת החשיבות שבשימוש יום-יומי נכון:

  • הקפדה על יציבה נכונה.
  • הגנה על השרירים בשעת מאמץ על ידי כיווץ.
  • לחיצה נכונה בזמן צרכים, תוך כדי נשיפה.

ב. חיזוק השרירים.

חשוב לתרגל את שרירי רצפת האגן. תרגילי קגל / "עליות מעלית" – איסוף שרירים טבעתיים וחיזוק ההחזקה כמו עליית קומות במעלית : החזקה מתמשכת, קצרה ובפולסים. יש צורך לאסוף את השריר הסוגר, להעלות למעלה בתנועת נעילה ולשחרר בהדרגה.

קיימת גם אפשרות של עבודה עם מכשירי ביו פידבק במוחדרים לנרתיק ומכוונים את האישה בזמן התרגול. ניתן גם לבצע "מבחן עצירת השתן"- התאפקות בזמן מתן שתן. דבר זה אינו מומלץ לשם תרגול השרירים מחשש לחדירת חיידקים. יבוצע רק כבדיקה וזיהוי של עבודת שרירי רצפת האגן. דרך נוספת היא בישיבה על כסא עם הפנים לגב הכסא כאשר רצפת האגן נוגעת במושב הכסא ומשתעלים בחוזקה.

ג. תרגילי נשימה.

חשוב לתרגל שילוב של נשימה עם הרפיית הסוגרים – נשימה סרעפתית ותרגול נשיפות באורכים שונים.

ד. הגמשת הפרינאום.

על ידי מסג' הפרינאום ושימוש במכשיר אפי

מניעת נזקים לרצפת האגן במהלך הלידה

שלב ראשון: ישנם מספר גורמים שיסייעו לכניסה של ראש העובר לאגן  והתבוססותו בצורה טובה:

  • תנוחות זקופות תוך רכינה קדימה, תנועתיות, יצירת א-סימטריה באגן ורוטציה של הירכיים פנימה.
  • נשימה סרעפתית עם הוצאת אויר דרך הפה, שהינו שריר טבעתי כמו רצפת האגן, מעלה אוקסיטוצין ואנדורפינים.

שלב שני: מומלץ לא ללחוץ ולהמתין לרפלקס האקספולסיבי -רפלקס הדומה לרפלקס ההקאה. באופן בלתי נשלט נוצרת עלייה חזקה של הסרעפת והתכווצות חזקה של שרירי הבטן העמוקים. הרחם נשאב, רצפת האגן נפתחת כגשר עילי והתינוק נפלט החוצה.

כיוון שהרחם הוא שדוחף למטה, הסרעפת צריכה להיות טיפה מורמת כך שצריך לקחת שאיפה עמוקה, לנשוף קצת דרך הפה, ואז להמשיך "לנשוף" את  התינוק דרך התעלה הרפויה. אין למלא את הריאות ולהחזיק בלחיצה משום שאז דוחפים עם הסרעפת המורדת גם את הרחם, שלפוחית השתן והרקטום.

רפיון הנרתיק והפרינאום חשובים למעבר ראש התינוק ללא התנגדויות שיכולות לגרום לקרעים ופגיעות ברקמות השונות. מומלץ לתרגל הרפיה רצונית לפני הלידה ולהכין את הפרינאום ובכך למנוע חתך חיץ.

תנוחה נכונה : בזמן הופעת צירי הלחץ יש להישאר בתנוחה בה הגב ארוך ובית החזה גבוה. יש להימנע מהרמת הראש ואחיזה ברגליות שולחן הלידה. יש לכווץ חזק מאוד את שרירי הבטן הרוחביים (להכניס בטן חזק פנימה) תוך כדי נשיפה הדרגתית מאומצת, כמו שמנפחים בלון, או אם זה לא מצליח ללחוץ בכל הכוח כלפי מטה רק לאחר הוצאת כל האוויר ותוך שמירה על גו ארוך. יש לדאוג לכך שפרקי הירכיים יהיו כפופים מאוד (בזווית קטנה מ- 90 מעלות), ברכיים הכי קרובות לבטן שאפשר, מסובבות פנימה אם התינוק עדין יורד אחורה, או החוצה אם התינוק כבר הסתובב קדימה (בדרך כלל בשלב זה די יהיה אם נסובב את הברכיים החוצה כדי שהתינוק "יחלץ" לבד. זהו גם השלב בו מבקשת בדרך כלל המיילדת להפסיק ללחוץ כדי למנוע קריעה לא מבוקרת של פתח הנרתיק), כפות הרגליים באוויר או שעונות על רגליות שולחן הלידה.

לעזרת שרירי הבטן הרוחביים ניתן לגייס את הידיים ע"י השענת כפות הידיים על הירכיים (מרפקים ישרים) ודחיפתן בכוח רב כנגד הירכיים. דחיפה זו גורמת לכתפיים ובית החזה לעלות כלפי מעלה, להילחץ כנגד המזרון, להאריך את הגב ולדחוק את המותן והעורף כנגד המזרון בצורה זו צוואר הרחם פונה קדימה ומעלה, בהמשך הנרתיק, ומאפשר לעובר לצאת דרך תעלת הלידה מבלי לחבל בסוגר האחורי. יש לזכור שמספר לחיצות העולה על חמש עלול להיות טראומתי לרצפת האגן.

אם בוחרים ללדת בכריעה חשוב מאוד לזכור שכל כריעה קרוסה רק מונעת נשימה תקינה ומכבידה על רצפת האגן (מגבירה קרעים ודמום). לידה נכונה בכריעה חייבת להיות בכריעה תלויה (=בית חזה רחוק מהאגן ואין דחיסת רחם עם התינוק החוצה!!!). לכריעה תלויה צריך כושר רב ויתרונה הגדול הוא ניצול כוח הכבידה. פתרון ביניים הנה לידה בעמידת שש, המאפשרת שחרור מפרקי האגן, הרחקת הרחם מהגב, שחרור עובר תקוע ושחרור כתפיים ותינוקות גדולים.

מניעת נזקים לרצפת האגן לאחר הלידה

יש לתת את הדעת לרגישות רצפת האגן גם לאחר ההריון והלידה. במשך משכב הלידה מתקיים תהליך של החלמה ושל חזרה לאיזון ההורמונלי הרגיל. חשוב להדגיש בפני נשים לאחר לידה לחזור בהדרגה לשגרת יומן ולהיזהר ממאמץ גופני, גם כאשר לא מורגשת רגישות או כאב. יש לתרגל את שרירי רצפת האגן והבטן.

החיתוך יכול להיעשות בקו ישר באמצע או להיעשות כלפי הצד, באלכסון. החיתוך האמצעי עדיף היות והוא מתרפא מהר יותר ובאופן יותר סימטרי אך הוא דורש מיומנות גבוהה יותר בביצועו. בחתך אלכסוני קיימת סכנה קטנה יותר שהחתך ימשיך כלפי מטה, לכיוון פי הטבעת. החתך אמור להתבצע במהלך ציר ועם הרדמה מקומית, אם היולדת אינה תחת השפעה של הרדמה אפידורלית. בארץ נוהגים לבצע חיתוך אלכסוני.

הסברה היום היא כי ביצוע שיגרתי של חיתוך החיץ (אפיזיוטומיה) מסתמן כהליך שיש בו נזק ושיש להפסיקו. השימוש הנמשך בו הניע נשים לחפש דרכים חלופיות להימנע מהחיתוך ומהטראומה לחיץ (פרינאום).

רוב המחקר שנעשה עד כה לא הצליח להוכיח שיש בהליך זה תועלת. בפועל מגביר החתך את הנזק לרצפת האגן, משך ההחלמה ארוך יותר, ואין הוא מונע נזק מוחי לעובר. כמו כן אין החיתוך מונע בטווח הארוך מתיחה של שרירי רצפת האגן, צניחת השלפוחית, צניחת חלחולת, אי-שליטה בשתן במאמץ או צניחת רחם. החיתוך גורם לתקופת החלמה ארוכה יותר, לקשיים וכאבים בעת קיום יחסי מין ולזיהומים ודלקות.

בישראל עדיין קיימת הסתברות גבוהה שאישה תעבור אפיזיוטומיה, אם כי היא נמוכה מזו שהייתה לפני 10 שנים. בשנת 1990 היה שיעור האפיזיוטומיה בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים 91% במבכירות ושל 51% בכלל היולדות (מתוך אלה, 46% ללא לידה מכשירנית). בשנת 2000 היה שיעור האפיזיוטומיה באותו בית חולים 51.2% למבכירות ושיעור כללי של 23%.  שיעור הקרעים מדרגה שנייה היה 20%. סקר ארצי שערך מכון ברוקדייל בשנת 1995, קבע, על-פי מדגם של יולדות שדוגמו בהתאמה בכל בתי החולים בארץ, שיעור ארצי של 81% אפיזיוטומיה במבכירות ושיעור כללי של 54%.

כיום מתבצע החיתוך על פי תפישת העולם של המיילדת ולא כהליך שיגרתי , גם לא בלידה ראשונה.

קיימת חשיבות רבה לרצון היולדת ולשיתוף הפעולה בינה למיילדת.

שיטות להכנת הפרינאום ללידה

על מנת לנסות ולהימנע מאפיזיוטומיה נוהגות נשים רבות להכין את הפרינאום לקראת הלידה בכמה דרכים:

  • עיסוי פרינאום– מומלץ לבצע החל מששה שבועות לפני הלידה. העיסוי הוא דרך מצוינת להתכונן ללידה, בכך שהוא מגמיש את אזור החיץ ומכין אותו לקראת המתיחה הצפויה שלו בלידה. בנוסף המגע באזור עוזר לתרגל הרפיה מודעת וממוקדת שלו. רצוי שאת העיסוי יבצע בן זוג, אך אפשר גם לבצעו לבד
  • שימוש במכשיר אפי- נו Epi-No)) להרחבת ולהגמשת אזור הפרנאום ולהשגת שליטה של היולדת על השרירים בפתח הנרתיק. אפי נו הינו מכשיר הבנוי מבלון מאורך המחובר לצינורית פלסטיק המחוברת למדד לחץ ויש אפשרות לנפחו. הדעות לגבי השימו במכשיר זה חלוקות. ישנם אנשים שישבעו בזקנו של הנביא כי העבודה עם האפי – נו(ששמו נובע מהמילים epizyotomia-no), הוא זה שגרם ללידה ללא קרעים. ישנם הטוענים כי מטרת העבודה על הפרינאום הינה להגמיש ואילו המכשיר הזה גורם להארכת הרקמות אולם המטרה היא גם שהרקמות יחזרו למצבם הקודם לאחר הלידה. מה שכן כשמתרגלים עם המכשיר ומידי יום מנפחים אותו מעט יותר מבחינת התודעה האישה מבינה שבאמת ראש של תינוק יכול לעבור אצלה בנרתיק. רעיון שלפעמים נראה בלתי מובן בעליל.
  • אמבט אדי רוזמרין לפרינאום- מומלץ לעשות פעם או פעמיים בשבוע, החל מששה שבועות לפני המועד המשוער ללידה.

אופן הטיפול: מרתיחים כליטר מי ברז, ויוצקים אותם לקערה וענף קטן או מספר עלים של רוזמרין, מצננים מעט, ומניחים את הקערה ובה הנוזל בתוך אסלת השירותים. יושבים על קרש האסלה כמו בזמן עשיית צרכים במשך מספר דקות. פני הנוזל צריכים להיות רחוקים עשרים ס"מ לפחות מהגוף. אם חום האדים גבוה מדי, יש לקום מהאסלה ולהמתין שיצטנן עוד מעט.

(אמבט האדים אסור למי שסובלת מדליות באזור המפשעה, או בפתח הנרתיק, או מטחורים).

  • בזמן הלידה ניתן להגן על הפרינאום על ידי שמירה על תנועתיות ובחירת תנוחות זקופות או שכיבה על הצד. יש להקפיד על נשימות נכונות ופליטה של התינוק באמצעות הרפית רצפת האגן בזמן הלחיצות. בנוסף, עבודה איטית ומבוקרת של המיילדת, תוך שימוש בשמן שקדים והכתרה איטית של ראש התינוק, יתרמו ללידה ללא קרעים בפרינאום.

מיילד/ת

רפלקס הלחיצות– בלידה פיזיולוגית, שבה אין התערבויות ומשככי כאבים רפואיים צירי הלחץ גורמים לפליטת התינוק.  צירי הלחץ מורגשים כרפלקס שאין אפשרות לשלוט בו. מעין רפלקס הקאה. תחושת הלחץ בפי הטבעת, תחושה של לחיצה ודחיפה של התינוק לכיוון הנרתיק בדרכו החוצה.

ירידת מים

צירים- צירים הינם התכווצויות של הרחם שמטרתם לפלוט את התינוק החוצה.

ציר מורגש כסוגים שונים של כאב שנגרם מהתכווצות השריר. לעיתים בבטן התחתונה, מעין כאבי מחזור עמוקים, לעיתי ם בירכיים ולעיתים בגב. הציר מתואר כגל שמתחיל לאט, מתחזק ומועצם , מגיע לשיא ואז נסוג לאט עד סיום תחושת הכאב. אורך הצירים במהלך הלידה יתחילו צירים שאורכם בין 20-30 שניות ובעיצומה של הלידה בין 50שניות לדקה ו10-20 שניות. המרווח בין הצירים  הולך ומתקצר. בתחילת הלידה המרווחים יכולים להיות של חצי שעה, רבע שעה בין ציר לציר וככל שהלידה מתקדמת המרווחים נהיים סדירים וקצרים יותר. בין 3-5 דקות.

צירים "מדומים"- ישנם צירים מקדימים המכונים "בריקסטון" שיתכנו בשבועות האחרונים להריון

ניתוח קיסרי חירום

ניתוח קיסרי אלקטיבי

מוניטור

תנוחות לידה

שלבי הלידה

פתיחת וריד

יולדת מזיעה

מסדרון מלווים

קפה

קורס הכנה ללידה

מלווים בלידה

סבתא בחדר לידה

דיבור עם התינוק

עיסויים

שתיה בלידה

יועצת הנקה

תיק לידה

תישאול בלידה

מיון יולדות

כדור פיזיו

התמצאות בחדר הלידה

סיור לקראת לידה

תכנית לידה

רוצות ליווי ללידה, הכנה ללידה או להזמין אותי להרצאה מרתקת? שלחו לי מייל לכתובת: tsippy@monat.co.il או התקשרו אליי לטלפון: 054-2070382

© כל הזכויות שמורות לציפי מונט