את יוכבד ואדר הכרתי הכרות מעמיקה. מאז שיוכבד נולדה כי אמה ואני גדלנו באתה שכונה.

יוכבד ואדר חרדים וזו להם לידתם השביעית כשבבטן יש תאומים!! הם מאמינים אדוקים ולא עשו כמעט בדיקות סקר שונות. "מה שיוצא אני מרוצה" הם אומרים. הכול בעזרת ה'.

הגענו לחדר לידה בשבוע 37 כשליוכבד צירים סדירים ושני התינוקות במצג ראש.

היא יולדת בדרך כלל בקלות וב4 מתוך הלידות הקודמות לא לקחה אפידורל.

כבר במיון בפגישה עם הרופא נאמר לה שכדאי לה ללכת ישר לקיסרי. הזוג סירב ויוכבד התעקשה שכדאי לנסות קודם ללדת רגיל. "יש לי בבית 6 ילדים כבר כשהגדולה בת 12. זה יהיה לא שוט לנהל את כל האופרציה הזו עם תאומים כשאני אחרי ניתוח". "אבל," אמר הרופא, "הייתה לך ירידת מים והמים מקוניאליים. לפעמים זה מצביע על מצוקה של העובר".

הצירים הלכו וגברו, נהיו סדירים וצפופים יותר ויותר, המיילדת התומכת והנעימה עודדה אותה ואני מאחור מעסה את הגב. יוכבד התכנסה בתוך עצמה. נשמה ונשפה לאט, התפללה והזכירה שמות של אנשים שביקשו ממנה להתפלל בעדם בחדר לידה.

 

האתגר: בלידת תאומים תמיד מתקיימות הדילמות האלו ואף רבות נוספות.

חדרי לידה שונים מתייחסים ללידות תאומים באופנים ועל פי פרוטוקולים לא אחידים.

ההמלצה בדרך כלל היא ללדת בניתוח אלקטיבי. או ללדת בחדר ניתוח. הדרישה היא ניטור רציף עם עדיפות לאפידורל כפי שהיה בלידה הקסומה הזו. בחלק מחדרי הלידה גם לידה וגינלית טבעית של תאומים תיערך בתוך חדר ניתוח למקרה שיהיה צורך לנתח.

רצון היולדת: יוכבד יודעת מה שהיא רוצה. היא מכירה היטב ואף למדנו לעמוק את

המשמעויות השונות של לידת תאומים. הזוג מאמין באמונה שלימה בקדוש ברוך הוא ומוכנים לקבל באהבה כל דבר שיקרה. היא גם יודעת מהן השלכות הניתוח ודרכי ההבראה.

ההמלצה? שוב אין המלצה. יש לשקול כל לידה כזו או אחרת לגופו של ענין. לידה כזו שמצג שני בתאומים הינו מצג ראש שונה מאד ממצג ראש עכוז ובוודאי מתאומים שהתינוק הראשון במצג עכוז והשני מצג ראש.

ומה בסוף קרה?

הרופא נכנס לחדר הלידה עם עוד צוות נוסף. "אני ממליץ על אפידורל בשלב הזה כי אם משהו יסתבך נוכל לנתח מידית ולא נאלץ להרדים אותך הרדמה כללית". יוכבד מסתכלת לאדר בעיניים. נראית חסרת אונים. זה נשמע הגיוני אבל בשיחות הקודמות שניהלנו אמרה שהיא ממש מעדיפה לידה ללא אפידורל. "נכון שזה כואב נורא אבל אחר כך זה הרבה יותר פשוט. וחוצמזה שהלידות עם האפידורל שלי היו הרבה יותר ארוכות והסתיימו בווקום כי לא לחצתי טוב". פתאום נהיה ברור שקורה משהו. היא נהיתה עצבנית והתחילה לצעוק על הצוות שיעזבו אותה כבר ושהכול בסדר. אדר ואני מחליפים מבטים. הבטחתי לו בקורס ההכנה המזורז שעשינו ללידה הזו שכשהיא תהיה עצבנית ולא נחמדה אנחנו נתחיל ממש לשמוח כי זה סימן לשלב מעבר והלידה ממש קרובה.

עשר דקות אחר כך הגיח הבן מתוק וצווחני המשקל 2.800  ומספר דקות אחריו היגיעה מתוקה רגועה, רכה, קטנה יותר 2.350.

דמעות אושר, חיבוקים השתאות ברכות שהחיינו מבטי אהבה ביניהם. המיילדת מאושרת וכולנו מודים לבורא עולם.