לידה בבריכה בחדר לידה

בתל השומר הגיעו ימות המשיח. הזוג שלי הגיעו לשבוע 42+4…. כן, כן , שבוע 42+4. זוג סופר אינטליגנטי מחובר וידעו בדיוק איזה סיכונים הם עשו. קמבנו את כל המערכת. לא הגיעו למעקב הריון עודף בכלל לבית חולים. כל פעם הגיעו למוקד אחר, חטפו צעקות. נבדקו הכול היה תקין הוזהרו ועברו הלאה. ככה כל יום. לפעמים נפלו על רופא שלא צעק עליהם. שבת החליטו שזה הדד ליין שלהם ואם לא קורה כלום עד אז יסכימו לזירוז. לקחה שמן נר הלילה, קל לידה, נתתי לה הומאופתיה קאליום פילום, היו אצל ברונו האוסתאופט, דיקור וטיפולים שלי. כל זה כהכנה. הפקק ירד בשבת בצהרים. היו צירים כבר בשישי לילה שנרגעו. הגענו לחדר לידה ב6 במוצ"ש. ס"מ וחצי 80%מחוק!!! הסכימו לסטריפינג. 8 בערב צירים כואבים נסבל. 2.5.ס"מ. רצו טבעי. לגמרי. חדר לידה טבעי נתפס כמה דקות לפנינו. לא נורא. 10 בלילה חד"ל. ואז בלי להתבלבל הוא מוציא את הבריכה שהביאו לחדר לידה טבעי מנפח במקלחת בחדר 6. נכנסת מיילדת, מה זה? "ככה אנחנו נתקלח, בגיגית…" הוא מודיע לה. אין מצב לפיטוצין למרות הלחץ. "זה התחיל ואנחנו לא רצים". הכול עם חיוך. ב3 בבוקר צירים ממש כואבים. פתיחה 4. אירנה הקטנה ודנה בן שבת המיילדות מתלחשות בצד. ושור אינפ מגיעות עם המוניטור האלחוטי!!!!!! נותנות לה אנטיביוטיקה במקלחת!!! לוקחות דם כשהיא באמבטיה!!!!
ככה שעות. בבריכה. בחוץ. לסירוגין והיא לא נשברת. מתקדם לאט .  היו רק מלאכיות. גבי מגיעה מחדר לידה טבעי לעודד. נכנסות לחבק ולעודד. אופירה מאושרת מתלחשת עם עוד שתיים שימות המשיח הגיעו. ששנים הן מתחננות שזה יקרה. הכול בניחותא והיא מתקדמת לאט ולא מתייאשת. איזו בחורה!!לא ראיתי דברים כאילה. בסוף ילדה ב17:23. בן במשקל 4070.

ועכשיו למסקנות. לדעת שאם רוצים משהו ועושים ניהול סיכונים מחושב ויודעים בדיוק איזה סיכונים לוקחים (לא שאי פעם אפשר באמת להבין לאיזה צרה אפשר ליפול איך החיים יראו אחרת. אבל המוניטורים והכל היה תקין לארוך כל הדרך). שהם שיקרו במצח נחושה כל הזמן שערכת המשקל הייתה 3.5. לפני שבוע שבועיים בערך….ככה הם אמרו. שכל מה שהוצע להם ולא היה בתכנית שלהם הם אמרו "אנחנו לא מעוניינים. תודה שאתם מציעים אבל לנו זה לא מתאים". אחרי שביררו בדיוק מה זה אומר….שאפשר לעשות לידה טבעית אם נחושים לגמרי לעשות את זה ושהתנאים שמסביב תומכים בזה. יענו לארגן לנו את הקארמה ולא לסמוך על אחרי. והאחרים פשוט הצטרפו לביצוע הקארמה הזו כי זה מדבק.

שלפעמים בעל מהמם שמחליט שהיא לא תשבר כי זה החלום שלה זה בהחלט מצרך נדיר ושזה מהמם איך היא פשוט הייתה צריכה אותו כציר מרכזי ועשתה את זה. אפילו אני כבר הייתי שבורה. שעות של צירים לא הגיוניים והיא בשלה. שהגוף יודע לעשות את זה בקצב שלו. שהיו צירים ממש ארוכים אבל ההפוגות היו כאילה, 5-6 דקות שבהם היא יכולה לישון. ואכן היא ישנה עם חלומות בין הצירים. בקיצור. אני כל כך נפעמת שאין לי מילים. באמת שראיתי המון דברים בחיי אבל עוצמה כזו זה נדיר. אני הולכת לבקש מהם להיות חברים שלי. אני רוצה להיות בקרבת אנשים גדולים כאילה.

 

לידה בהודו ללא הכנה מראש

לידה בצפון הודו שבה אני פשוט מוכנסת לחדר לידה וחוברת ליולדת שתיכף יולדת.

הודו. צפון הודו עמק קינור. הימליה הטיבטית. אנחנו נוסעים בדרך לא דרך קשה ומפותלת במשך שעות ארוכות. פחד אלוהים. מדרון תלול, תלול, תלול. למי שיש פחד גבהים לא כדאי להיות כאן. ובעיר אחת יחסית גדולה עיר מחוז אני מוזמנת לאחר כבוד גדול להיכנס לחדר לידה.

"על המיטה בשכיבה על הגב. ללא ציוץ. יולדת מכפר מרוחק מכאן, היגיעה לעיר הזו לפני כחודש. לבד עם בעלה. יש לה שני ילדים. אני עומדת לידה מחזיקה לה את היד. היא מסתכלת עלי בעיניים מבוהלות. אני מחזירה לה חיוך. נדה בראשי ואומרת לה בעברית שהכול יהיה בסדר. ושתיכף התינוק יצא. היא אולי לא מבינה את המילים אבל את מה שאני אומרת לה, את העידוד היא ממש מבינה.

חיוך קטן על השפתיים ומגיע עוד ציר. הלידה קצרה. או שבעצם אי אפשר לדעת כמה נמשכה. משום שהיא פשוט לא מדווחת על שום ציר…אבל עכשיו בצירי הלחץ רואים כבר שעוד מעט זה קורה.  מגיע ציר היולדת תופסת בידיות המיטה חושקת שפתיים מקשתת את גווה חזה מורם מעט מהמזרון היא מטה ראשה לאחור ולוחצת. והנה הראש כבר מגיח והמיילדת עוזרת לתינוקת לצאת מושכת אותה מניפה את הקטנה שידיה מושטות ומונפות כלפי השמים בהפתעה על הגיחה לעולם, חבל הטבור מנותק המהירות, התינוקת נעטפת בבד צבעוני ואני מוזמנת לעבור לחדר השני שם מיטת טיפולים לרכים הנולדים. איזה בונדינג ואיזה נעלים. הקטנה מנוגבת, והפעם , המשטח נקי ועטוף בשמיכה חדשה ומבריקה שהביאה האם, נעטפת נשקלת ומונחת מתחת למכשיר החימום. באותו חדר עוד מיטת טיפולים. עליה עולות שוב נשים שבאו ללדת אחת אחרי השנייה, אין וילון אין פרטיות חוקן לכולן בחדר שבו אני הזרה, ונשים נוספות שמחכות לתורן. אחת אחרי השנייה נשכבות על הצד על המיטה המזוהמת מפשילות שולי שמלה למעלה, עכוז חשוף והחוקן מוכנס, ככה לעיני כולן ואני על סף עילפון.
עומדת ליד התינוקת החדשה. אני מאחלת לה בלב ובמילים חמות שיהיה לה טוב. והלב שלי מתפוצץ. לא רוצה להיות שיפוטית. יש כנראה גם דברים טובים בשיטות האלה. אולי. חוזרת לחדר הראשון שבו היולדת נתפרת.
על הקיר תמונה אחת בתוך כל כתמי הלכלוך. תמונה נקיה בוהקת של קרישנה כשהיה קטן. דמות ילדית עם לחיים עגולות, עור בהיר מקושט ומצובע.
האמונה אומרת כי אם האם תסתכל על דברים מבורכים וטובים בלידה הלידה תהיה טובה והתינוק יושפע לטובה.
ואני נזכרת בדאיה בת המאה ועשר מטאפילה שליד עמאן בירדן. הזקנה שמזמרת לי לתוך האוזן את תפילת ה"אללה הוא אכבר" שאחר כך תושר על ידי אבי הנולד ישירות לתוך אוזנו הימנית כדי שהאנרגיה הראשונית הזו תוטמע בתינוק. וכאן קרישנה המתוק עם העיניים הטובות משפיע על האנרגיה הסביבתית. קרישנה מחזיק בחליל ובצעירותו היה מחלל רבות, "כאילו מחזר אחרי נשים" הסבירה לי האחות בחדר לידה. נשען על פרה לבנה המסמלת את האימהות בהודו. על ראש הפרה נוצות טווס וגם ראשו של קרישנה מעוטרות בנוצות כאילה. זו החיה של קרישנה. מתחת לפרה עוד דמות קטנה של קרישנה היונק מעטיני הפרה. כי בבודהיזם, ג'אנאיזם, הינדואיזם, הטווס מסמל טוהר. והפרה המבורכת תשפיע על חיי הנולד שתמיד יהיה לו שפע. בכל טכס שמתקיימת בו פוג'ה- טכס שבו מברכים מבקשים ומביאים מנחות לאל שבו רוצים להיוועץ, יהיה מונח על המזבח כלי ובתוכו נוצות טווס לטהר ולהשפיע טוהר על המתפללים. סביב הפרה והקרישנה ג'ארות, מכלים עם חמאה שופעת המסמלת בריאות.
תמונה אחת בוהקת בניקיונה ובצבעוניותה לאחל ליולדות ולנולדים בריאות ושפע וטוהר.
בתוך כל הטינופת.

בשיחה שניהלתי אחר כך עם הרופא המיילד נאמר לי שהשלטונות מעודדים לידות בבית חולים על ידי מתן דמי לידה ותמריצים כספיים ליולדות שיגיעו ללדת במרכזים הרפואיים. מסתבר גם שבאזור הזה אחוזי הניתוחים הקיסריים מגיעים ל50-70%!!!!

תוך כדי הלידה גם הצלחתי להבין למה. אישה שמגיעה ממשפחה וכפר שבהם חיים קהילתיים מאד צפופים, חיים של שיתוף ותמיכה בין נשים, אישה כזו מאד מבוהלת כשהיא יוצאת מהמרחב שבו היא חיה. ויש לבידוד הזה השלכות שונות .

ויב"ק 2!!! הוריי

ויב"ק זה ראשי תיבות ל"vaginal birth after cesarean" . יענו לידה נרתיקית אחרי ניתוח קיסרי.

נועה היגיע אלי חודש לפני הלידה. היא כבר ערכה אינספור בירורים לגבי היכולת שלה ללדת לידה רגילה אחרי שני ניתוחים קיסריים. זו הלידה הרביעית שלה. הראשונה התנהלה בסדר עד ש"נתקעה" ירידות חדות בדופק וניתוח קיסרי בהול בפתיחה כמעט גמורה.

ללידה השנייה כבר החליטה, בהמלצת הרופאים לגשת לניתוח קיסרי מוזמן מראש. ההתאוששות מהניתוח הזה הייתה מאד קשה. ללידה השלישית היא פנתה לרופא בכיר שיש לו מרכז לידה טבעי שעובד גם בחדר לידה. הוא הסכים לקבל אותה ללידה פרטית וללוות אותה בלידה.

הלידה התפתחה ממש נהדר. נועה הייתה רגועה. בעלה –גבי, תמך לאורך כל הדרך, עיסה שר לה, ניגן לה ולתינוק בבטן בגיטרה, מצב הרוח היה מצוין והלידה הסתיימה בלידה רגילה משמחת מאד. ועכשיו ארבע שנים אחרי הלידה ההיא היא רוצה ללדת שוב. היא לא יכולה לחזור אל הרופא הפרטי כי הם עברו דירה וזה ממש רחוק להם והם מחפשים חדר לידה שיסכים לניסיון הזה.

הם כבר ישבו עם כמה מהצוותים הרפואיים במספר חדרי לידה. יש כאילה שהודיעו חד משמעית שאחרי שני קיסריים זה לא יקרה. בטח לא אצלם. שני חדרי לידה טובים במרכז לאותו לניסיון.

וכך בשעה 4 אחרי הצהרים כשהם מצוידים במכתב ממנהל חדר הלידה, למקרה שניתקל ברופא שלא מסכים להיות אחראי על ניתוח כזה, הגענו לחדר לידה. צירים ממש טובים. מיילדת קשובה מאמינה בנועה. מעודדת ולא מתערבת. ממש כאילו זו לידה ראשונה בלי היסטוריה. טוב לא ממש מדויק. ניטור רציף.  אבל עם אפשרות על הכדור. מידי פעם כן נכנסה למקלחת. נשימות. תמיכה. הרי היא כבר יודעת שהיא יודעת ללדת. וכעבור 4 שעות תינוק במשקל 3.800 הצטרף למשפחה בלידה רגילה שברגילות.

זה נשמע טריוויאלי. אני מספרת את זה בטון ממש שטוח. אבל צריך להבין שזו היסטוריה בחדרי לידה.

המחקרים מראים כי ויב"ק אפשרי בהחלט ואף מצליח ב60-70% מהניסיונות. כמובן בהתאם למצב הרפואי. החשש בלידה כזו, לידה אחרי ניתוח קיסרי הוא לקרע ברחם. הצלקת שנעשתה בניתוח הינה רקמה ברחם שהתאחתה והיא פחות "חזקה" משאר השריר ברחם.

אבל יש בעיקר מחקרים לגבי לידה רגילה לאחר ניתוח קיסרי אחד…….

חסרים נתונים לגבי הסיכון של לידה חוזרת אחרי שני ניתוחים. הסכמה לבצע לידה כזו על ידי מנהל המחלקה נבעה, לדעתי מכמה סיבות. העיקרית שבהן היא שהוא ראה שיש עם מי לדבר. נועה וגבי אנשים שקולים ואחראיים. האמירה הייתה שבמקרה של איזשהו חשש למשהו שמתנהל שלא כשורה מיד עפים לחדר ניתוח. גם היה ברור שהזוג הזה יודע היטב את החומר. יודע מה כתוב המחקרים הרלוונטיים וכי ה"שופינג" שהם ערכו היה שקול ורציני. מנהל חדר הלידה הזה לא הסתיר את חוסר שביעות רצונו לגבי רצונם ללדת בלידה רגילה. "אני בכל מקרה רוצה להדגיש שאני ממליץ על ניתוח יזום". אז פרוטוקול הכסת"ח הסתכם בזה.

השמחה והצהלה בחדר הלידה הה הייתה עצומה. תחושת הניצחון הייתה אופורית. הודינו מקרב לב למיילדת המדהימה שפשוט האמינה בנועה. היא פשוט האמינה שזה אפשרי.