על לחץ דם בשמים ועל יולדת שמחליטה לחכות בבית 4 ימים עם פתיחה של ארבעה סנטימטר
הלידה של אושרת ועידו
לקראת סוף ההיריון הלחץ דם עלה. מדידות, לנוח, כן לדאוג? לא לדאוג?
אלכסנדרה המיילדת המיתולוגית , האישה החכמה שמלווה אותי במסעותיי בלידות אומרת ש"לדאוג זה ממש טיפשי".
לילה בין שני לשלישי. טלפון ב4 בבוקר. מה קורה? צירים חזקים כל כמה דקות. אני מגיעה. על הרצפה מזרון נשימות תנועתיות, ציר ועוד ציר והשמחה רבה.
בערך ב5 בבוקר מדדנו לחץ דם וקפא לנו הדם בעורקים 150 ומשהו על משהו גבוה מאד.
צריך לנסוע להיות בהשגחה. בהשגחה עליונה ובהשגחה של רופאים. נסענו לבלינסון. מגיעים, מוניטור, כואב על הגב. בדיקת אחות, לחץ דם שתינו עוצרות נשימה ולמרבה הפלא….לחץ הדם תקין.
אז שתקנו. חייכנו לעצמנו ולא אמרנו מילה. שוב מוניטור . כואב על הגב. מבקשת להיות על הכדור. המיילדת לא מסכימה.. כלום לא עוזר. מבקשת שוב. ומתעקשת. אני מבטיחה למיילדת שאם המוניטור יחליק ולא ירשום טוב נעבור מיד לשכיבה. יאללה בסדר. הקטנה ממש בסדר. צירים . נכנסנו לחדר צדדי בכניסה לחדר לידה. פתיחה של 2-3 ס"מ צוואר כמעט מחוק.
מזרון על הרצפה , חושך, שקט. נשימות, אהבה , שמחה.
לאט למרבה הפלא נרגעים הצירים. כעבור שעתיים בסביבות 9 בבוקר המיילדת תופסת אותי מהמיון ואומרת לי מיד לשלוח את אושרת למוניטור. "כן" כן תיכף. וממשיכים. עד שהיא קלטה שאנחנו ממש מתפלחים. נכנסה לחדר שבו שהינו, אושרת על הכדור. ערן על הרצפה לפניה אני על הרצפה מאחור. עיסויים נשימות, שקט וחושך.
"נו?…מה יהיה ? צריך מוניטור…." ואושרת במהלך מפתיע: "לא מעוניינת."
"מה?!!! אין דבר כזה. חייבים מוניטור".
אושרת:" לא צריך. אני יודעת שהכול בסדר. ממש לא צריך. "
המיילדת: " אבל אנחנו חייבים….. יש נהלים". ואושרת עומדת על שלה. ואז מאחור , בדחילו ורחימו אני:" אושרתי , אולי על הכדור ושלא יכאב לך? "
בתהלוכה רבת רושם חוזרים למיון ושם מחכה לנו המנהלת…!!!!!
האחות אחראית. "הבנתי שאת המורדת?!!! צריך מוניטור"
אושרת:" לא צריך. אני יודעת שהקטנה בסדר. וזה כואב לי לשכב."
יפה:" או.קי. על הכדור " כי חשוב לו לדעת שהקטנה בסדר….
המוניטור לא משהו האמת. טכיקרדיה רצינית. דופק בסביבות 190-200 במקום 120-150.
אבל כנראה כבר הבינו את המסר אז המיילדת מחכה עוד זמן והמוניטור מתיישר על אזור 150-160.
ואין צירים. פתיחה של 4 ס"מ. מה עושים?
רופא נחמד , צעיר ומלא בטחון עצמי: "חייבים פיטוצין כי העובר גדול ואין צירים. אושרת מתעקשת שגם אימא שלה ילדה את כולם גדולים ואין שום בעיה.
אושרת מבקשת ללכת הביתה לנוח. אין אישור. היא מתעקשת שוב ושוב אין אישור. בסוף היא חותמת על טופס סירוב.
חתימה על הטופס המדובר על "אחריות ההורים אם יקרה משהו …" זהו טופס סירוב. כתוב בו שהוצע תהליך כזה וכזה וכי ההורים מסרבים. האמת טופס די מפחיד…כתוב שם שאם יקרה משהו זה על אחריות ההורים.
והביתה. אחרי צהרים מאוחר. 5 -6 . כולם עייפים. יושבים ואוכלים את האוכל הנהדר שאמא של עידו הכינה. הקטנה שבבית כבר נרדמה אחרי יום ארוך.
מחכים. הומאופתיה, עיסויים צחוקים ושמחה. ו…צירים?!!אין…..הולכים לישון. אני על הספה בסלון.
וזהו. עוד יום עוד יום… מה קורה? כלום…..
קסם. עם פתיחה של 4 ס"מ צוואר מחוק ומחכה הקטנה.
יום שישי…מה יקרה אם זה יהיה בשבת? ואני אומרת לירון- בעלי: "אין סיכוי, לא מתאים לאושרת ללדת בשבת. הם ינוחו ואחר כך.
מוצאי שבת. טלפון ב02:35 בלילה. עידו על הקו. אני שומעת את אושרת משמיעה קולות ברקע. "אני באה"!
מגיעה. אושרת במקלחת , צירים חזקים מאד, ארוכים מאד. ממש לידה. כמה מילים , כמה עיסויים ונראה שממש צריך כבר לצאת.
לאיפה? האם נספיק להגיע ללניאדו? אולי לא ? טוב, נוסעים למעייני הישועה.
3 וקצת בבוקר. נכנסים למיון יולדות. אושרת נאנקת, נושמת, קולות, קצת דמעות, לאט מתקבצות ובאות המלאכיות המיילדות. אושרת על שש, לא מסוגלת לעמוד.
איילה ואיילה המיילדות ועוד בנות בנחת באהבה מובילות אותה כמו כלה לחופתה לחדר לידה. בנחת איילת שואלת איך רוצה להיבדק, בודקת בעדינות, מרגיעה, אוהבת, פתיחה 6 ס"מ ראש נמוך מאד, אושרת על המיטה, על שש, נושמת, משמיעה קולות, מתפללת, מקטרת, נסערת, שואלת, מבולבלת, נתמכת, ובערך ב6 בבוקר הגיחה לאוויר העולם בובונת מתוקונת הקטנה.
דמעות של אושר, שמחה, אהבה. שוקלים את הפיצקית והיא גדולה. 4.250.
ברוך ה'. תפירה, מחלקה, עידו הולך להתפלל. ואנחנו מודות לאל על הלידה השמחה.
הדילמות בלידה כזו:
לחץ דם בהריון הוא משהו שלא משחקים בו. בעיקר אם הוא משתנה. פעם גבוה ופעם בסדר. לפעמים הוא מצביע על התפתחות רעלת הריון ובכל מקרה מחייב השגחה. במקרה הזה אושרת מכירה את עצמה. היא יודעת שיש נטייה ללחץ דם גבוה במשפחה. אולם היא גם יודעת איך להרגיע את עצמה כדי לאזן אותו. בהריון הבא, דרך אגב, כבר הייתה מטופלת בתרופות לייצוב לחץ הדם והמצב בהחלט מחייב בדיקות ומעקב והשגחה.
הפרוטוקול הרפואי מחייב השגחה.
לגבי צירים שמתחילים ונפסקים. מצבים כאילה קורים ומוכרים. נשאלת השאלה מה עושים במצבים כאילה. על פי הפרוטוקול יש לשקול מתן פיטוצין לעורר אותם שוב. מה גם שבמקרה כזה כבר הייתה פתיחה של 4 ס"מ!! מצב כזה שבו בפתיחה כזו יפסקו הצירים לכמה ימים הוא די נדיר. ההחלטה של אושרת ללכת הביתה במקרה כזה הייתה על סמך הכרותה המאוד מיוחדת עם עצמה. היא ידעה שמסביבה שאינה מוכרת לה הסיכוי שהצירים יתפתחו שוב מעצמם אינו גדול.
כיוון שהיא גם מתנגדת נחרצות לאפידורל ההחלטה שלה הייתה לחכות עד שהלידה תחזור ותתפתח מעצמה.
הערכת משקל גבוהה גם היא נושא לדיון.
על פי הפרוטוקולים הרפואיים הערכת משקל גבוה. בעיקר לגבי נשים סוכרתיות הינה גורם למחשבה על יילוד מחשש שהלידה תתקע.
הערכת משקל כשמה כן היא: "הערכה". לעיתים שומעים דעות שונות לגבי אותו תינוק ולעיתים קרובות מאד ההערכה אינה תואמת בסופו של דבר את משקלו האמתי של התינוק. אולם ישנם מקרים רבים, בעיקר אם ההערכה היא קלינית, הווה אומר שמיילדת בעלת ניסיון רב מניחה ידיים על הבטן ועל פי המישוש היא מעריכה את משקלו של התינוק.
אושרת יודעת שבמשפחתה התינוקות נולדים גדולים. היא גם ילדה תינוקת גדולה.
כל ההתנהלות של אושרת הייתה בשיקול דעת שלה ושל בעלה. אושרת מכירה לעומק את המחקרים והנהלים לגבי הנושאים שאיתם התמודדה.
המעבר לחדר לידה אחר בהמשך הלידה נבע גם הוא מההבנה שפרוטוקולים שונים מתייחסים באופן שונה על סיטואציות דומות.
מאז ילדה אושרת עוד פעמיים. גם בהם התינוקות נולדו גדולים- 4,300 4,550. היא מטופלת באופן קבוע בתרופות לייצוב לחץ הדם שלה. היא מתרגלת באופן קבוע יוגה הרפיות ונשימות. היא גם מטופלת בדיקור סיני ורפואה משלימה.
