מאמרים בקטגוריה: Uncategorized

מה זה אפס הפרדה?

אני ואפס הפרדה:

כשבני הרביעי נולד לפני 15 שנה, בן הזקונים שלי הייתי בת 41. היה ברור לי שהתינוק הזה לא יילקח ממני ולו לשנייה ללא אישורי.

זה היה אחרי שהגדולים,  שהיו אז בני 16, 14, 11 נולדו ונלקחו ממני למרות מחאותיי. אני לא מאשימה אף אחד בבורותי הצעירה, אלא רק זוכרת את הלילה ההוא, אני  אחרי לידה , כששכבתי לבדי במסדרון להתאוששות וכל גופי ונשמתי צרחו על הגזלה. מיד אחרי שהועברתי למחלקה, לא חיכיתי לאף מיילדת ירדתי לבד מהמיטה וזחלתי, אשכרא זחלתי לתינוקייה להתאהב בקטנה.

וכך, לפני הולדת בני הרביעי כתבתי מכתב למנהל תל השומר והודעתי לו שהתינוק הזה לא יילקח ממני. הוא ענה לי במכתב קצר שמבחינתו אני יכולה ללכת ללדת בבית חולים אחר.

בלי שום התנצלויות בלי שום דיבורים וניסיונות להסביר איך זה לא יקרה. לא שמרתי את המכתב. אז לא הבנתי שצריך לשמור עליו לדראון עולם. לא משנה. החוויה נצרבה היטב בזיכרוני. למותר לציין שהתינוק הזה נשאר מעט מאד בתינוקייה. למרות משלחות האיומים וההפחדות וההוראות.

התינוק ואמא לפני 4 שנים. סיפור מקרה.

לפני 4 שנים ליוויתי לידה מופלאה של זוג מיוחד במינו. טוב. כל הזוגות מיוחדים אבל הזוג הזה היה מחובר במיוחד. סיפור הכרות חובק עולם, מעבר על כל כללי המשחק המקובלים בחברות שונות, חציית גבולות ומודעות סופר עמוקה לדרכם המיוחדת והמוארת. הלידה הייתה לידה טבעית. למותר לציין שהיא הייתה עוצמתית בצורה בלתי רגילה, ללא שום התערבויות.  מיד לאחר הלידה, המיילדת התחילה בהטפת מוסר ארוכה מדוע שווה לאימא להשאיר את התינוק בתינוקייה.

"את אחרי לידה, בשביל מה לך להיות אתו. את חייבת לנוח. אל תדאגי אנחנו נטפל לך בתינוק. מה אכפת לך, אחר כך תצטערי שלא ניצלת את הזמן ונתת למישהו אחר לטפל בו. את עוד לא יודעת אבל להיות אימא זה כל כך קשה. חוסר השינה יגמור אותך.  ועוד ועוד ועוד. בעודי המומה מקשיבה לדברים החלטתי לנסות ולהפסיק ברוך ובנועם את מסע ההשמצות על האימהות הטובענית והתובענית ואמרתי בשקט ליולדת כי כיוון שהלידה הייתה טובה ובריאה, באם היא תרצה יש אפשרות לחתום וללכת הביתה כעבור 12 שעות.

כמות הקיטונות שחטפתי על הראש הייתה מבהילה. ונבהלתי.

כתבתי מכתב רך ואוהב למיילדת. סיפרתי לה על הזוג, איך הכירו על הדרכים המופלאות שבהם למרות כל הסיכויים הצליחו לדעת ולהגשים את חיבורם. דיברתי במכתב על תפישות עולם שונות ועל היכולת של אנשים שונים לפעול בדרכים שונות. כתבתי על ההבנה העמוקה שלי את המערכת שנוטלת עליה את מלא האחריות ושאני בטוחה שהדברים נבעו בדיוק מהמקום הזה אבל אולי במקרים ספציפיים שווה לחשוב על התאמה מדויקת לצרכים אינדיבידואלים

יום ראשון על הבוקר טלפון מאחראית חדר הלידה. שעה היא צרחה עלי על חוצפתי. על חוסר האחריות שלי. ואיך אני מעיזה להביע את דעתי מבורותי העמוקה ובאיזה זכות ועוד ועוד ועוד.

במהלך כל השנים האלה הטרידה אותי המחשבה איך יתכן שכולם מסכימים שתינוק מקומו עם אימו, וכן, גם כל אנשי המקצוע שדיברתי איתם הסכימו כי התינוק זקוק לאימו והאם זקוקה לתינוק באותו האופן.

תינוק אחרי לידה צריך להיות עם אימא שלו. סיבות.

במחקרים רבים קיימת הסכמה כי מיד אחרי לידה קיים מערך הורמונאלי תודעתי אחר שמטרתו ליצור קשר וחיבור ראשוני הטבעתי בין התינוק למטפלו. כי אנחנו כמו כל בעלי החיים מתוכנתים באופן פיזיולוגי לטפל בתינוק שלנו למען הישרדותו. הבדלת התינוק שלנו אחרי לידה קורית גם היא על ידי מנגנון מורכב של הטבעה. התבעה. כמו שגוזלי ברווזים הבוקעים מביצתם ינועו באופן אינסטינקטיבי ויצעדו בעקבות הדבר הראשון שיזוז לפניהם, כמו שאוגרים יאכלו על ידי הוריהם אם מישהו זר יגע בהם, כשם שכבשה תניק את עוללה על ידי מנגנון מיוחד של יכולת זיהוי קולי שמאפשר לה לדעת מיהו הצאצא שלה, כך גם אנחנו בני האדם. ריח ומגע ראשוני הינם קריטיים להבנה הפנימית האינסטינקטואלית הפיזיולוגית של הקשר עם התינוק הספציפי הזה. מחקרים מאמרים אין ספור נכתבו על ה"בונדינג" הראשוני הזה.

אבל ההתנהגות בפועל בחדרי הלידה הייתה שונה לגמרי.

למה הפרידו?

רק בשנים האחרונות, אחרי מסע ארוך במחקר בעולם בחיפוש אחרי התנהלויות אנושיות בחברות שונות בתקופת הריון, הלידה וההורות הבנתי מה קרה.

אישה אחרי לידה זקוקה לשני דברים.

אישה אחרי לידה זקוקה למנוחה. מנוחה אחרי המאמץ הגדול והמרגש. מנוחה לקלוט ולהפנים מה קרה ומה קורה. מנוחה לגופה ונפשה. מנוחה שבה היא תהיה מוקפת באנשים שיטפלו בה.

והדבר השני המהותי באותו אופן הוא שהייה עם התינוק. תשעה חודשים היא אתו בסימביוזה מוחלטת. כל מה שקורה לה קורה לו. כל מחשבה שעוברת לה בראש עוברת דרך ערוצים אנרגטיים לתינוק שלה. הקולות הפנימיים נשמעים על ידי שניהם. היא יודעת בדיוק ( אם היא רק מקשיבה ומאמינה שהיא יכולה) מה קורה לתינוק שלה.

(המשפט הזה בטח יעלה כמה גבות אבל פירוט על הקשר בין האם לתינוק עוד מזמן שלפני היריון ידובר בפעם אחרת).

מה קורה בחברות מסורתיות.

כשאני מטיילת בעולם, רואה לידות במקומות שבהן הקידמה הטכנולוגית הרפואית עדין לא מיטבית, במקומות שבהם עדין קיימת קהילתיות ושיתוף בין חברות הקבוצה, הקומפאונד בגמביה, הכפר בהודו, באי נידח במדאגאסקאר או בכפר שאליו אפשר להגיע רק בטיסה באלסקה, במקומו האילה ראיתי התנהלות כזו:

הלידה מתרחשת במרכז רפואי קטן. או בבית.(זה כבר לא קורה הרבה, אני חייבת לציין. אבל גם בלידות שנכחתי בהן בבית חולים בהודו אמנם יש בידוד בין היולדות לבני המשפחה המחכים בחוץ אולם מיד אחרי הלידה כל נשות המשפחה מוכנסות לטפל בתינוק. התינוק אינו מופרד מאמו. למעט זמן קצר שמבחינתן נחשב זמן הלידה עצמה בזמן תפירה או טיפול מידי אחרי הלידה).

מיד אחרי הלידה היולדת מוקפת בנשות המשפחה/ הכפר / המיילדת, שבדרך כלל מכירה את היולדת עוד מלפני שהיא בעצמה ילדה, מיילדת שמכירה את היולדת כי הן מאותו הכפר חיות ביחד ושותפות כמו כל בנות ה"חבורה" לחיי יומיום לא פשוטים.

היולדת המוקפת בבנות משפחתה שוכבת על המיטה ומטופלת. הנקה קורית באופן ספונטאני על פי צרכי התינוק והאם . נותנים לה לאכול ולשתות.

דוגמאות לטיפול

במדאגאסקאר הם מאמינים כי יש צורך לכסות את היולדת בשמיכות רבות, בכובע וסוודרים גם בעיצומו של הקיץ ולכן בלידה שנכחתי בה היולדת שכבה על המטה עטופה כולה בשמיכות. והתינוק? שוכב ליד אמו. היא מניקה אותו או שלא עכשיו. היא ישנה מעולה. גם התינוק רגוע כי הוא ליד אימא. ומסביב? נשים עמלניות מסדרות מבשלות ושמות עין על התינוק ועל היולדת.

ביתי ואני קוראות לזה "שרשרת המזון". אני מאכילה אותה ביס ביס בזמן הנקה את ביתה התינוקת. ככה פעלנו בתחילה. מיד אחרי הלידה. נשים העומלות וטורחות אחרי הלידה להכניס מכונת כביסה, לבשל, לסדר, לטפל בילדים הגדולים, לעזור ליולדת להתקלח ולדאוג שהיא תנוח ותאכל כל צורכה, כך מתמלא הצורך הראשוני של טיפול ומנוחה ביולדת על מנת לאפשר לה לטפל וליצור את הקשר הטוב הבסיסי עם תינוקה.

ומה קרה בעולם הטכנולוגי המערבי?

מבנה המשפחה השתנה. מבנה של משפחה גרעינית שבה אני חיה עם בעלי/ בן זוגי וילדי במבנה פיזי ורעיוני מיוחד ושממודר ופרטי לנו. הכרת האנשים שיהיו אתנו בזמן לידה כמעט לא קיימת. למעט מצב שבו חברה/ דולה/ אימא/ בן זוג/ נמצאים אתנו בזמן לידה.

"קבוצת השווים" הנשים שייכות לאותה קבוצה שחיה ביחד, לומדת / עובדת ביחד כבר לא קיימת. האחווה הנשית קיימת באופנים שונים אולם היא אינה קבועה על בסיס של חיים משותפים.

ריחוק מההורים , באופן פיזי או מנטאלי או רגשי.

בלידה יולדת נמצאת עם בעלה / בן זוגה עם דולה , או אמה או חברה, במקום שאינו שיגרתי לה. הדרישות להחלטות רבות ומורכבות. ה"קהילה" הווירטואלית מנסה לספק צרכי קהילתיות הטבועים בנו כבני אדם.

ואז מיד אחרי תהליך הלידה קיימת התנגשות בין שני צרכים בסיסיים ביותר. יולדת אחרי לידה זקוקה למנוחה. על כך אין ויכוח. תינוק ואימא זקוקים לשהייה בצוותא. גם על כך אין ויכוח.

איך משלבים שני צרכים סותרים אילו?

משום כך "הומצאה" התינוקייה. לאף אחד לא הייתה כוונה "לגזול" אל התינוק מאמו. בנית התינוקיות נוצרה למלא צורך בסיסי. מישהו שישגיח על התינוק בזמן שאימא נחה. פונקציה שמחליפה את האחווה הנשית הקהילתית. שמחליפה את החברות עמוקה שקיימת בקבוצה של נשים המהלכות בשבילי החיים ביחד. שחוות את החיים עצמם במשותף. ולכן עד היום ישנן נשים , שבצדק, מצדיקות את קיום התינוקייה. הן צודקות!!! יש צורך בפונקציה הזו.

מה שקורה היום בעניין אפס ההפרדה הוא הרעיון המדהים של מילוי שני הצרכים הבסיסיים. לא עוד שמירה על התינוק כדי שאימא תוכל לנוח, על חשבון צורך בסיסי ועמוק מאין כמוהו, צורך שבונה אנושות שלמה שתהיה בריאה או חולה. צורך של חיבור ושהיה התינוק ליד אימא.

וזה פשוט. מאד. אמנם זה מחייב משאבים והערכות מורכבת ביותר על המערכת הרפואית, שגם ככה נמצאת בעומס בלתי אפשרי.

ויש לשים לב כי לא לכולם זה באמת מתאים.

אני שמחה שהגענו לימות המשיח הללו.

מעריכה את החשיבה המדויקת של מערכת רפואית. הבנה מעמיקה של טבע האדם וצרכיו הבסיסיים מגיחה ועולה מתוך דעות שונות ופחדים רבים.

שהחיינו וקיימנו והביאנו  והגענו לזמן הזה.

אפידורל?

אפידורל? אפידורל?????!!!!!

כן!!!

לא !!!!!!

ילדתי ארבעה ילדים. את שלושת הגדולים ללא אפידורל. את הרביעי, הגעתי ללידה כולי עזוז וגבורה: "אני יודעת ללדת. כבר עשיתי את זה," פיס אוף קייק"… בשלב מסוים צרחתי אפידורל. וקיבלתי. כך שיש לי ניסיון עם ובלי. טוב אני זה לא דוגמא. ז"א אני זה דוגמא שלי בלבד. לגמרי אל תלמדי ממני מה נכון או לא. זה נכון לי. אבל. לידה בלי אפידורל, מהחוויה שלי היא אורגזמה אחת מתמשכת. זה כואב בטירוף. אבל אחרי לידה כזו, כמו גם לידות עם אפידורל , התחושה היא ש: "אני את העולם כבר כבשתי". הכול מעכשיו אני יכולה לעשות. הפרקטיקה? כאבי הגב שסבלתי מהם 3 שנים אחרי האפידורל היו מציקים ביותר. בלשון המעטה. ועד היום כשהנער כבר בן 15אני מרגישה את המקום בחילופי עונות.

אבל אם לנתח את המקרה שלי כהתנהלות של שינויים רפואיים ותפישות חברתיות אפשר לראות את זה בכמה היבטים. דבר ראשון כשהגדולים נולדו, אמנם זה כבר היה בשימוש אבל היה צריך לשלם על זה הון תועפות וזה עוד לא היה כל כך מקובל. כך שבעצם זה לא ממש היה אופציה מבחינתי.

תחושת ההחמצה שלי אחרי הלידה של הבן הרביעי קיימת עד היום. כאילו הפסדתי את חויית חיי בעוצמתה הגדולה האינסופית והכבירה ביותר.

שכדי ללדת בלי אפידורל צריך תודעה מסוימת ותרגול.

שכל יולדת, וזה מניסיוני העשיר בליווי לידות, צורחת אפידורל בשלב מסוים. זה השלב שבו הכול נהיה סוער ועצבני ומוקצן, שלב המעבר. שלב שקורה בערך בפתיחה של 7-8 ס"מ. שאם היולדת יודעת שככה היא תגיב ושסוף העולם נראה לה קרוב, אבל מנגד שאם היא בשלב מתקדם כל כך בלידה היא תדע בוודאות שתיכף התינוק בידיים שלה ומה שנראה כבלתי אפשרי תיכף מסתיים, ובטכניקות נוספות, אפשר לעשות את זה.

שאם היולדת כבר "טוחנת" צירים כבר יומיים ללא הפוגה, שאין לה יכולת להיכנס למים או בהעדר תמיכה רציפה ונחישות מוחלטת, כשתקבל אפידורל היא תנוח ותגייס כוחות כדי להוציא את התינוק, שהיא תרפה את המתח שהצטבר, הלידה תהיה טובה והמעצימה ביותר.

שיולדת שברור לה בלי לעשות ענין , שהיא רוצה אפידורל כבר מהחניה, שמקיפה את עצמה באנשים שיודעים לעבוד עם ליווי של לידה אפידורלית, שיעשה הכל כדי לחקות את הלידה הפיזיולוגית עם המגבלות של לידה אפידורלית, יולדת כזו , בגלל התודעה המסוימת שלה תצא מהלידה בתחושת ניצחון עצומה.

שיולדת שיש לה יכולת גמישות גדולה עם סיטואציות שונות תלד באותה גמישות כמו המחשבה שלה.

כן זה אפשרי.

 

 

 

אז בואו נדבר על אפידורל.

1. ממתי ואיך התגלה?
2. מה זה?
3. כמה משתמשות בו.
4. איך עושים אותו.
5. למה הוא טוב?
6. מה הוא יכול לעשות במובן של השפעות שליליות על תהליך הלידה.
7. תגובות מעצבנות של האפידורל. מה הוא יכול לעורר? איך לעבוד עם התגובות המעצבנות.
8. האם אפשר לידה טבעית עם אפידורל? יש כזה דבר? מה זה האבסורד הזה?
9. האם ומה זה walking eidural
10. ללחוץ עם אפידורל. אפשרי? איך זה עובד?
11. שינוי תנוחות עם אפידורל.
12. למה הוא יכול להוביל מבחינת מהלך הלידה.

 

1. היסטוריה.

טוב. מי שהמציא את האפידורל זה רופא שלקח את הרעיון מניתוחי גפיים בתחילת המאה בקודמת.

הגאון/ המחרב עולמות הזה, תלוי את מי תשאלו, היה המשך של ניסיונות שהחלו להיות מעשיים באמצע המאה ה19. עד אז בכלל לא היו משככי כאבים. יענו ניתוחים שונים היו ללא משככי כאבים מורגשים…בררררר….ומקסימום , כמו שלפעמים רואים בסרטים , היה הרב חובל משקה לשכרה את המנותח, קושרים אותו טוב טוב שלא ירצח את המנתח/ או מי שהיה בסביבה שתפקידו היה איך שהוא לנסות להציל את המדמם למות. ואופס. כמה שיותר מהר שיכאב באותו רגע כמה שפחות.

סליחה על התיאורים הפלסטיים.

כך שבעניין לידות התחילו את הניסיונות לשכך את הכאבים, למרות התנגדות הכנסייה שראתה בזה הפרה חמורה של הצו האלוהי לסבול בלידה, באמצע המאה ה19. בהתחלה זה היה אתר, ומורפיום ,שכמובן מי שזכו להשתמש בזה היו אנשי האצולה. אבל דה עקא, זה עשה עבודה כל כך טובה שהאישה הייתה ישנה, לא מרגישה כלום, ואת התינוק היה צריך לשלוף עם מלקחיים. בכל לידה.

זוכרים את הקטע במאסטרס וגו'נס, כשהיא מבקשת שלא ירדימו אותה כמו בלידות הקודמות כי היא הייתה אחר כך כל כך בשוק ולא הצליחה להקשר לילדים? זה היה מדהים איזה ניסיונות מטורפים היו שם מכל הצוות ומאהובה, ההוא מאסטרס, שהיא בטח התחלקה על המוח אם היא רוצה ללדת ללא משככי כאבים. והיא התעקשה.

בקיצור הוויכוח על זה ארוך ולפעמים מתיש.

2. מה זה האפידורל הזה?

אפידורל זה מקום. בעמוד השדרה. לתוכו מכניסים מה שקוראים, קטטר. שזה בעצם צינורית מאד מאוד דקה. ודרך הצינורית הזו מזריקים חומר מרדים. קוקטייל שתלוי במרדים, המשקל האישה ובפרמטרים נוספים. קוקטייל , שיש אומרים, מהמשובחים שבהם שמטרתו , לעצור את המסר העצבי שמוביל את האינפורמציה מהרחם למוח ושמתורגם לכאב של הצירים. כך שבעצם החומר מאלחש את הכאב ולא מרגישים צירים.

 

3. כמה משתמשות בו?

המספרים נעים בין 50-70% מהלידות. תלוי את מי שואלים.

4. איך עושים את זה?

הזמן שהאפידורל ניתן הוא בשלב שהלידה כבר פעילה ויש פתיחה של 3-4 ס"מ.

קודם כל צריך לקבל אינפוזיה של כחצי ליטר נוזלים. הדבר חשוב כדי למנוע נפילות בלחץ דם.

אחר כך האישה יושבת או שוכבת, תלוי במרדים. היולדת צריכה לקמר מאד את הגב. כשהיא מתכופפת כדי שהחוליות תהינה כמה שיותר נפרדות.

המרדים מחטא את המקום. נותן זריקת הרדמה מקומית, כזו שמזריקים בטיפול שיניים, ואז הוא מחדיר מחט לרווח הזה שנוצר בין החוליות ומגיע לחלל האפידוראלי. הוא לא נכנס לתוך עמוד השדרה למקום שבו חוט השדרה עובר. את המחט הוא מוציא אחרי שהחדיר צינורית מאד דקה למקום הזה. הצינורית מודבקת בסלוטייפ לאורך הגב עד הכתף. דרך הצינורית הזו הוא מזריק את הקוקטייל ומחבר את הצינורית למזרק שממשיך להחדיר את החומר לאורך כל הלידה.

בשלב הזה היולדת צריכה לשכב על הגב, כשהשפעת ההרדמה קורית בהדרגה. כרבע שעה הצירים לאט לאט מפסיקים להיות מורגשים. היולדת צריכה לשכב בשלב הזה על הגב כדי שהחומר יכנס באופן שווה לכיוון שתי הרגלים ושני צדי הרחם כדי שהיולדת תהיה מאולחשת בכל האזור.

5. למה זה טוב?

יולדת שלא רוצה להרגיש את הצירים זה טוב לה. יולדת שעברה שעות רבות רבות והיא כבר כולה מכווצת ומאד עיפה, לפעמים זה טוב לה. היולדת יכולה לנוח בשלב הזה.

לפעמים אפילו ישנה אחרי שכבר עברה צירים שהביאו לפתיחה המיוחלת. בשלב מסוים היולדת תתחיל להרגיש לחץ לכיוון התוסיק כאילו היא צריכה לשירותים. זה שלב מתקדם ובו הראש של התינוק כבר לוחץ מבפנים ומבשר שהפתיחה גדולה. את צירי הלחץ היולדת בדרך כלל מרגישה . לא בכאב כמו הצירים אלא כצורך ללחוץ. זה המצב האידאלי. שקיימת תחושת רצון ללחוץ והיא מגיבה בהתאם. המיילדת תנחה את היולדת איך ללחוץ. לפעמים המיילדת תפחית את הזרקת החומר באופן מבוקר כדי לגרום לכך שהיולדת תרגיש את הצורך ללחוץ. אבל יש לזכור כי השפעת האפידורל תפוג כמה שעות אחרי הלידה.

6. השפעות שליליות אפשריות על מהלך הלידה עם אפידורל.

6.א. לפעמים האפידורל משפיע על חלק מהאזור. כך שהיולדת מרגישה את הכאב רק בצד אחד של הרחם. בעיה מעצבנת.

6.ב. כיוון שהיולדת חייבת לשכב בשלב הזה אם האפידורל משפיע רק על חלק מהרחם היולדת שוכבת, אופציית התנועה קטנה מאד, ואז הכאב מוגבר בגלל חוסר התנועתיות.

6.ג. לעיתים נדירות יש יולדות שבאופן פיזיולוגי לא מגיבות לחומר והן ממשיכות להרגיש הכל.

6.ד. כיוון שהיולדת שוכבת וקשורה במיליון חוטים למוניטור, לצינורות של האפידורל ושל האינפוזיה יכולת התנועה שלה קטנה ואז התינוק לא יורד טוב באגן והוא נכנס לא טוב לאגן.

6.ה. כיוון שיש צורך במתן אינפוזיה כדי למנוע נפילה בלחץ הדם הנוזלים מדללים את הדם והאוקסיטוצין שמופרש מהמוח מדולל גם הוא ואז הצירים נרגעים. במקרה כזה יש צורך במתן פיטוצין כדי לעורר אותם חזרה. יש תינוקות שלא מגיבים טוב לפיטוצין שגורם לצירים יותר חזקים.

6.ו. החומר המאלחש בעצם גורם להרפית השרירים. זו הסיבה שיתכן שהצירים ירגעו. ובנוסף לכך גם שרירי רצפת האגן מתרפים. השפעת הרפית רצפת האגן גורמת לפעמים לירידה מהירה של ראש התינוק לפני שהוא גומר לעשות את הסיבוב טוב והוא נכנס לא נכון לאגן. דבר זה גורם לעיתים להארכת הלידה. בנוסף לכך,הגוף מגיב בהפרשת אוקסיטוצין, ההורמון שגורם לצירים,  על פי הלחץ של ראש התינוק על מערכת העצבים המסועפת ברצפת האגן. אם רצפת האגן רפויה הלחץ של ראש התינוק פחות חזק וזו סיבה נוספת להפסקת הצירים.

ויש לזכור שאת האפידורל בדרך כלל אפשר לקבל אחרי שיש פתיחה של 3-4 סנטימטרים. כך שצירים טובים היולדת תרגיש לפחות בחלק הראשון של הלידה.

7. מה יכולות להיות השפעות מעצבנות של האפידורל?

7.א. רעידות.

לעיתים היולדת מתחילה לרעוד רעידות בלתי נשלטות שלפעמים הן ממש חזקות. לא. לא קר לה.

כמה הסברים אפשריים לרעידות הללו.

1. סוג של אלרגיה לחומר שגורם לרעד בלתי נשלט.
2. הסבר נוסף, שכולו השערה שלי יכול להיות זה: כיוון שהלידה הינה תהליך שבו קיים גירוי שהולך וגדל, כשסופו התפרקות של האנרגיה בזמן פליטת התינוק החוצה, אם אנחנו מפסיקים את תהליך העצמת הגירוי, האנרגיה שנבנתה "נתקעת". כיוון שהגוף חייב לשחרר את האנרגיה הזו מתחיל רעד. זה כמו בזמן קיום יחסי מין. והרי הלידה היא בדיוק כמו זיון טוב. גירוי שהולך ומתעצם, הולך וגדל ואז אורגזמה של התפרקות. כשם שאם באמצע הסקס מפסיקים האנרגיה נתקעת ולא משתחררת. לפעמים זה גורם לסוג של לחץ בחניכיים. לפעמים סתם לעצבנות. תחושת חוסר סיפוק.

בעלי חיים שנמצאים באיום קיומי לעיתים קופאים על מקומם. תגובת ה fight' flight or frize במקרה הזה היא תופעת הפריז- הקפיאה. כשהארנבת שקופאת כשפנסי מכונית יסנוורו אותה נתקעת לה האנרגיה ועם שוך הסכנה היא תתחיל לרעוד כדי לשחרר את העודפים הללו. כך גם האפידורל. תקענו את בנית הגירוי ללא פריקת האנרגיה.

אז מה עושים עם זה? מרעידים את היולדת עוד יותר. מניעים ומרעידים לה את הידיים, משמיעים קולות מזיזים את הראש כדי לשחרר את מה שמיותר כרגע.

7.ב. לפעמים בלי משים היולדת מתחילה להתגרד. זה מתחיל בתנועה לא רצונית של גירוד מתחת לשדיים, ברום הבטן עד גירוד עד זוב דם לפעמים.

זו תגובה אלרגית לחומר.

מה יכול לעזור להרגעה?

קומפרסים קפואים או קרים מאד. הנחת מטליות לחות ספוגות במים מאד קרים על האזור המגרד. יש צורך להחליף את המטליות או המגבת לעיתים קרובות.

משחת או נוזל רסקיו עושה פלאות. גילית את זה לא מזמן וזה פשוט קסם. מטפטפים כמה טיפות על האיזור המציק והיולדת מורחת את זה לעצמה…..אח….תענוג.

 

    8.האם אפשר לידה טבעית עם אפידורל? יש כזה דבר? מה זה האבסורד הזה?

מוזר. אבל מבחינתי זה אפשרי.

דבר ראשון יש להגדיר מהי לידה טבעית?

לידה טבעית במהותה הינה לידה שאין בה התערבויות ואין שימוש במשככי כאבים רפואיים. ז"א לידה פיזיולוגית. זו הגדרה רחבה/ צרה בעת ובעונה אחת. ז"א שאם אנחנו מרחיבים את הגדרת ה"לידה הטבעית" מדובר על כל דרך שבה האישה בוחרת ללדת את ילדה. על הסקאלה המאוד רחבה יש את אילו שילדו ללא עזרה בשדה ובקצה השני יולדת שתבקש ניתוח קיסרי אלקטיבי או בפונדקאות. מה שטבעי לך.

ולכן לידה עם אפידורל, כשמבינים את תהליך הלידה הפיזיולוגית יש אפשרות, יותר מורכבת, זה נכון, "לחקות" ולהשלים את מה שנגרע באלחוש הכאבים.

בכל לידה התינוק צריך לעבור מהלך של "הברגה" באגן. הוא מתחיל את המסע שלו כשגבו מופנה, בדרך כלל, לצד שמאל של האימא. עם הצירים הוא יורד באגן ובמקביל עושה תנועה של חצי סיבוב כדי להתאים את הקטרים בראשו לקטרים האופטימאליים באגן. כשנטרלנו את יכולת היולדת להתנועע בעצם נטרלנו את היכולת שלנו לעזור לתינוק ולצירים לעשות את המהלך הזה. אבל. וכאן נכנס ה"אבל" הגדול. היולדת לא הופכת למשותקת. היא רק שוכבת על הצד. היא בהחלט יכולה להניע את האגן.. יתכן שהיא יכולה לתפוס את מסגרת המיטה בידיה ולמשוך אותה וזה גורם לתנועתיות באגן. אם הרגלים לא לגמרי חסרות תנועה היא יכולה להניע אותן.. אם היא לא מסוגלת להניע את הרגליים מישהו מבחוץ יכול  להניע את האגן בשבילה. הכול כדי להמשיך מבחוץ את מה שגוף היה עושה באופן טבעי.

תפישה שהלידה עדין נמשכת. לפעמים עם שוך הצירים קיימת תחושה שהכול חוזר לקדמותו. זה נכון באופן מסוים אבל למען המשך מוצלח של הלידה צריך לזכור כי בית המקדש הזה שקורה עכשיו עם הגעת נשמה חדשה לעולם נמשך. התינוק צריך להרגיש שאנחנו אתו. לפעמים מתחילים לפטפט, לעסוק בענייני דיומא. חזרה לנייד להתכתב עם החברים או המשפחה או העבודה. יש צורך לזכור שהריכוז וההתכוונות יש להן מטרה חשובה במהלך הלידה. להיות בתוך התהליך. להתרכז בו. להתכנס פנימה לתוך הנפש כדי להתמודד עם גודל המעמד.

        9 . מה זה walking epudural ? אם זה קיים?

הגדרה קצת מבלבלת. בשום מקרה אי אפשר להתהלך כשמקבלים אפידורל. כיוון שלא ברור מה גבול ההרדמה בגפיים התחתונות לא כדאי גם לנסות את זה. בארץ בכל חדרי הלידה מדברים על אפידורל שיאלחש את הכאב ולא ישתק את הרגליים.

10. ללחוץ עם אפידורל. אפשר בכלל? איך עושים את זה?

כמו שאמרנו האפידורל מפחית משמעותית את ההעברה העצבית למוח וכך גם מפחית את האינפורמציה הדרושה לגוף להתחיל ללחוץ. בלידה פיזיולוגית מתעורר דחף לאו בר כיבוש ללחוץ ממש דחף שאי אפשר להתנגד לו. את מתהפכת החוצה. ועם אפידורל לעיתים הדחף הזה מופחת משמעותית. לכן, המיילדות בדרך כלל מכוונות את היולדת ללחוץ לכיוון הנרתיק כשהן לוחצות עם אצבעותיהן על הפרינאום. לעיתים יש צורך "לתגבר" צירים עם פיטוצין.

11. שינוי תנוחות עם אפידורל.

חשוב!!! חובה!!! נדרש.

איך? קודם כל לא!!! לשכב על הגב. זה סוגר את האגן ולא מאפשר לעצם הזנב להתנועע מול הלחץ של ראש התינוק. לכן מידי פרק זמן לעבור מצד לצד. אפשרות נוספת, מעט יותר מורכבת היא להעמיד את היולדת על שש ולשים על המיטה כדור פיזיו על מנת שתישען עליו. כל זה רק באישור המיילדת, תוך כדי שמירה הדוקה על היולדת, העלאת מעקות הבטיחות משני צדי המיטה. באופן כזה אנחנו מאפשרים תנועתיות והתמקמות טובה של התינוק באגן.

לא בכל חדר לידה מכירים או מעוניינים בתנוחה כזו משום שזה מחייב השגחה יותר צמודה על היולדת…

בשלב הלחיצות יש אפשרות להעלות את גב המיטה, להוריד את מרגלות המיטה ולהפוך את המיטה לכורסא גדולה כך שהיולדת ממש יושבת. אפשר לחבר חבל או רצועה ארוכה למי שעומד לפניה כך שהיא מושכת אותו, כמו בלידות מסורתיות או בלידות פיזיולוגיות וליצור מעיין "תליה".

ישנן עוד תנוחות רבות שלא אוכל לפרט כאן. יש צורך לשקול כל מקרה לגופו.

   12.מה המשמעויות הפחות נעימות כתוצאה משמוש באלחוש אפידורלי?

קיים ויכוח בין המחקרים על השפעות אפשריות וסיכונים בשימוש באפידורל.

יש הטוענים כי לא קיים כמעט סיכון מידי וישיר של האלחוש הזה. ז"א תקלות שיכולות לגרום לבעיות כגון כאגי ראש קשים, כאבי גב,  בעיות במערכת הנשימה ועד לשיתוק ולמות. יש לזכור כי היום הניסיון רב מאד והמיומנות גדולה.

אולם ההשפעות הנסיבתיות, העקיפות צריכות להיבדק לעומק. אני רק שואלת? מדוע עלו באחוזים ניכרים לידות הוואקום בעשור האחרון? מדוע נשלחות היולדות בבהילות לניתוח קיסרי חירום?

כיצד יתכן ש25% מהלידות היום מסתיימות בניתוח (אוקי. תורידו את האחוזים של בעיות אמתיות). כיצד בנוסף לרבע מהלידות שמסתיימות בניתוח קיסרי רבע נוסף של הלידות מסתיים בלידת וואקום?

דבר טראומטי לכל דבר וענין?

ודבר נוסף שצריך לקחת בחשבון. כשמורידים את רמות האוקסיטוצין באופן דרמטי ישנם מחקרים הטוענים לירידה ביכולת ה"בונדינג" עם התינוק.

לסיכום הדיון: אפידורל או לא אפידורל?

כדי שהתמונה תהיה שלמה בהבנת ענין האפידורל יש להרחיב את הדיון לנושאים נוספים. מהו הכאב ומהן התפישות התרבותיות אישיות לגביו.

יש לדון בטובת מי מדובר? טובת לידה מעצימה וחוויה מצוינת ליולדת כשבתוך המהלך יש אפשרויות להשפעות פחות רצויות?

"בתוך עמי אני יושבת". ז"א מהן תפישות החברה לגבי שליטה על מהלך הלידה? מי אחראי על מה? האינדיווידואל במצב לא מוכר ומלחיץ? מה אני משלמת על מנת לקבל משהו טוב…. ועוד ועוד נושאים משיקים, מקבילים, משלימים ותבועים בעצם הדיון.

ולסיכום אפידורל או לא?

וואללה לא יודעת.

מה שהכי חשוב שתדעי את החומר על בוריו, כוללת התמונה כולה, שתכירי את נפשך ויכולתך הנפשית והגופנית כדי לעשות החלטה שתהיה מתאימה לך!!!

 

 

אז מה עושים עם כאב בלידה.

שאלה טובה. האמת עבדתי עליכם ואין לי מושג.

טוב לא נכון. יש לי כמה רעיונות. מי שעוד לא קרא את הפוסט על אורגזמה בלידה מוזמן/ מוזמנת עכשיו לעשות את זה. למה? כי זה קשור. לגמרי. מפגשים רבים עם נשים כאן אצלנו ובעולם המערבי דווקא מלמדים אותי שהריחוק מהגוף לא מתחיל מהיום. בשיעור אנתרופולוגיה אתמול דיבר המרצה על תיאוריה של כריס נייט על קשרי דם . שם הוא מתאר את ההתפתחות התרבותית של המין האנושי והוא טוען שבאופן כללי הטבע מאורגן על קונפליקט ומאבק הישרדותי. הן במישור הגופני – הגנים והן במישורים ה"חברתיים". למרות שקשה לדבר על עניינים חברתיים כשמסתכלים על צמחיה שנלחמת על קרני אור בג'ונגלים אולי כן בין בעלי חיים. במצב של קונפליקט לא נשארת אנרגיה לפתח תחומים אחרים. מתי התפתחה- לפי נייט – התרבות? במצבים שבהם הנשים הפכו להיות קבוצה עם אינטרס משותף. זה קרה כשראש בן האנוש גדל , האגן האנושי מהווה דרך לא פשוטה לתינוק להיוולד, הפגיעות שלה גדולה ולכן נהייתה אחווה נשית שמטרתה לגרום לגבר מסוים להישאר בסביבתה כדי להביא אוכל וכו… ואז נוסף או בעצם זה קרה בגן העדן, נוספה הבושה. אוי לבושה. אוי למה שקורה לי בגוף מסריח, מדמם, יוצא ממני כל מיני דברים מכל מיני חורים..פוי ופוי ואוי ואבוי לי אם לא אתייחס לזה ככה. תינוק וילד קטן לא מתביישים. בכלום. מה עשו רע? טוב . אז יש בושה. להפטר ממנה? להישאר עם חלק ממנה? באיזה מצבים לא לשתף איתה פעולה? אפשר בכלל להתבייש בחלק מהמצבים ובחלק אחר ממש לא? וואלה שאלות טובות.

איך אני מגדלת את ילדתי המתוקה שמצד אחד תהיה "חברותית" יענו לא תחרבן במכנסים ולא תאונן מול הטלוויזיה, כי לא נעים, ומצד שני שתעריך, תאהב, תעריץ, תשתאה מגופה המהמם? אפשרי?

לא יודעת איך אבל עם אימא די משוגע כמו שלי הייתי אמורה להיות הכי מתוסבכת בגוף בעולם. כי חוצמזה שהיא הייתה אישה , איך נאמר , מופרעת כשהייתי גם דתיה. וזה , יקירי מסבך את העניינים ביותר…. בעיקר ביהדות שהקשר לגוף הוא בעיקר ככלי שיש איכשהו לטפל בו כדי שיהיה משכן לענייני הרוח הגבוהים. שמראש יש תחושה שצריך להסתיר ולא ממש להשקיע בהנאה. למרות שאני ממש טועה בזה וזה לא נכון. בגמרא מחויב האיש לדאוג ל"עונתה" של אשתו. יענו שיהיה לה כיף בגוף איתו. ממש חייב בזה. טוב איך זה מסתדר עם כל עניני הצניעות? מסובך. בקיצור עם חינוך גופני מאד בעייתי איך שהוא הצלחתי לגדול עם דימוי גוף חיובי ביותר.

ולי כואב כשאני נתקלת בנשים שלא יודעות ליהנות מהגוף שלהן. קל לאמר , תלמדי. שבי מול המראה כשאת ערומה תבדקי איך הפות שלך נראה. אוי אפילו המילה הזו מעצבנת. איך הכוס שלך נראה? נשמע בוטה. כן. סבבה בוטה. בנות יקרות. לאכול בפה פתוח!!!שום דבר לא מגעיל באוכל הנלעס בפה. זו הוראה מהיום!!! לא מתאים לך לעשות את זה בפרהסיה? תעשי את זה בדלת אמותיך. כן. תבחני איך את נגעלת מזה. דמייני. הפה פתוח , לסתות נעות, לשון הופכת את האוכל בפה . עיסה עם רוק. עוד רוק. אל תבלעי. תרגישי את הרוק בפה נוסף. למה? כי כל החושים שלך עכשיו עובדים. כי הגוף משתוקק לכך שהעיסה הטעימה הזו תחדור פנימה. לבלוע. עוד לא. תהיי שם. מדיטציה יותר מנומסת על אוכל. עכשיו עונת התותים. קחי תות יפהפה. מבהיק. רענן. אדום. נקודות קטנות עליו. עלה רוק . תסתכלי עליו. תגעי בעדינות באצבעות. המרקם, המגע, הצבע בעיניים, הקרירות. להריח. בעיניים פקוחות . בעיניים עצומות. שוב להריח. שוב להסתכל. איך האור משתבר לאלפי ניצוצות אלוהיים של תות.  של כוס? מה קורה לך בפה? רוק? תחושות בלשון? והתות עוד לא נכנס לך לפה. השתוקקות עצומה ממלאת אותך. לקחת ביס. עוד לא…. עוד לא!!! תמשיכי להסתכל. מה יש בתות הפלאי הזה ומה יש לי בגוף המתעורר מולו. .לאט. אבל ממש לאט לנגוע עם התות בשפתיים. שוב להריח…

ככה רבע שעה. להסתכל. לחוש, לראות , להריח, לנגוע, לטעום, ללעוס, קטן, לאט, לאט….

ללמוד את הגוף שלנו מחדש. לדעת שכנראה יש סיבות ביולוגיות תרבותיות חברתיות להתפתחות הבושה. אבל למה , לכל הרוחות, לקחת את זה כל כך רחוק?

וכך במסגרת הבושה, אוי לבושה ! התרחקנו מהפשטות של ההתלהבות מהגוף המופלא הזה שיש לי. הבטן השמנמנה, השדיים העגולים, הרכים , השערות ברגלים. התחת , כן יחי התחת. קצת, בבקשה, בבקשה , קצת מבט חיובי. קצת מבט בכלל. בלי ללכת רחוק. אולי פעם תגיע האורגזמה כשתיגעי בעצמך. יכול להיות. בטוח היא תגיע. אבל יש דרך. לאט. זה כתה א. זה טרום חובה. זה גנון… מה לומדים בגן היום? על העננים והגשם. חוץ מאינפורמציה עובדתית "מדעית" על ענני נוצה , קולינימוס וכאילה , חלק א' של השיעור : תרגול על ריח של ענן.

ריח של הגוף שלי. בלי דאודורנט. לא חייב להיות נעים אבל אולי שסוף סוף, כמו שציפי נגב , מורתי המופלאה ליוגה אומרת, אולי סוף סוף יהיה לי דייט עם הבנאדם הכי מעניין שאני מכירה, שזו אני?

טוב. אבל נושא הפוסט הזה הוא כאב בלידה. נכון. על זה כתבתי.

יהיה המשך………………..

הלו!!!יש שמה מישהו? חייבת לדעת מה את חושבת. משתוקקת לדעת מה יש לך – האיש, לומר. ספרו לי!!!!!!!!!

המון אהבה לכולם ביום שמש חורפי זה.