לידה בצפון הודו שבה אני פשוט מוכנסת לחדר לידה וחוברת ליולדת שתיכף יולדת.

הודו. צפון הודו עמק קינור. הימליה הטיבטית. אנחנו נוסעים בדרך לא דרך קשה ומפותלת במשך שעות ארוכות. פחד אלוהים. מדרון תלול, תלול, תלול. למי שיש פחד גבהים לא כדאי להיות כאן. ובעיר אחת יחסית גדולה עיר מחוז אני מוזמנת לאחר כבוד גדול להיכנס לחדר לידה.

"על המיטה בשכיבה על הגב. ללא ציוץ. יולדת מכפר מרוחק מכאן, היגיעה לעיר הזו לפני כחודש. לבד עם בעלה. יש לה שני ילדים. אני עומדת לידה מחזיקה לה את היד. היא מסתכלת עלי בעיניים מבוהלות. אני מחזירה לה חיוך. נדה בראשי ואומרת לה בעברית שהכול יהיה בסדר. ושתיכף התינוק יצא. היא אולי לא מבינה את המילים אבל את מה שאני אומרת לה, את העידוד היא ממש מבינה.

חיוך קטן על השפתיים ומגיע עוד ציר. הלידה קצרה. או שבעצם אי אפשר לדעת כמה נמשכה. משום שהיא פשוט לא מדווחת על שום ציר…אבל עכשיו בצירי הלחץ רואים כבר שעוד מעט זה קורה.  מגיע ציר היולדת תופסת בידיות המיטה חושקת שפתיים מקשתת את גווה חזה מורם מעט מהמזרון היא מטה ראשה לאחור ולוחצת. והנה הראש כבר מגיח והמיילדת עוזרת לתינוקת לצאת מושכת אותה מניפה את הקטנה שידיה מושטות ומונפות כלפי השמים בהפתעה על הגיחה לעולם, חבל הטבור מנותק המהירות, התינוקת נעטפת בבד צבעוני ואני מוזמנת לעבור לחדר השני שם מיטת טיפולים לרכים הנולדים. איזה בונדינג ואיזה נעלים. הקטנה מנוגבת, והפעם , המשטח נקי ועטוף בשמיכה חדשה ומבריקה שהביאה האם, נעטפת נשקלת ומונחת מתחת למכשיר החימום. באותו חדר עוד מיטת טיפולים. עליה עולות שוב נשים שבאו ללדת אחת אחרי השנייה, אין וילון אין פרטיות חוקן לכולן בחדר שבו אני הזרה, ונשים נוספות שמחכות לתורן. אחת אחרי השנייה נשכבות על הצד על המיטה המזוהמת מפשילות שולי שמלה למעלה, עכוז חשוף והחוקן מוכנס, ככה לעיני כולן ואני על סף עילפון.
עומדת ליד התינוקת החדשה. אני מאחלת לה בלב ובמילים חמות שיהיה לה טוב. והלב שלי מתפוצץ. לא רוצה להיות שיפוטית. יש כנראה גם דברים טובים בשיטות האלה. אולי. חוזרת לחדר הראשון שבו היולדת נתפרת.
על הקיר תמונה אחת בתוך כל כתמי הלכלוך. תמונה נקיה בוהקת של קרישנה כשהיה קטן. דמות ילדית עם לחיים עגולות, עור בהיר מקושט ומצובע.
האמונה אומרת כי אם האם תסתכל על דברים מבורכים וטובים בלידה הלידה תהיה טובה והתינוק יושפע לטובה.
ואני נזכרת בדאיה בת המאה ועשר מטאפילה שליד עמאן בירדן. הזקנה שמזמרת לי לתוך האוזן את תפילת ה"אללה הוא אכבר" שאחר כך תושר על ידי אבי הנולד ישירות לתוך אוזנו הימנית כדי שהאנרגיה הראשונית הזו תוטמע בתינוק. וכאן קרישנה המתוק עם העיניים הטובות משפיע על האנרגיה הסביבתית. קרישנה מחזיק בחליל ובצעירותו היה מחלל רבות, "כאילו מחזר אחרי נשים" הסבירה לי האחות בחדר לידה. נשען על פרה לבנה המסמלת את האימהות בהודו. על ראש הפרה נוצות טווס וגם ראשו של קרישנה מעוטרות בנוצות כאילה. זו החיה של קרישנה. מתחת לפרה עוד דמות קטנה של קרישנה היונק מעטיני הפרה. כי בבודהיזם, ג'אנאיזם, הינדואיזם, הטווס מסמל טוהר. והפרה המבורכת תשפיע על חיי הנולד שתמיד יהיה לו שפע. בכל טכס שמתקיימת בו פוג'ה- טכס שבו מברכים מבקשים ומביאים מנחות לאל שבו רוצים להיוועץ, יהיה מונח על המזבח כלי ובתוכו נוצות טווס לטהר ולהשפיע טוהר על המתפללים. סביב הפרה והקרישנה ג'ארות, מכלים עם חמאה שופעת המסמלת בריאות.
תמונה אחת בוהקת בניקיונה ובצבעוניותה לאחל ליולדות ולנולדים בריאות ושפע וטוהר.
בתוך כל הטינופת.

בשיחה שניהלתי אחר כך עם הרופא המיילד נאמר לי שהשלטונות מעודדים לידות בבית חולים על ידי מתן דמי לידה ותמריצים כספיים ליולדות שיגיעו ללדת במרכזים הרפואיים. מסתבר גם שבאזור הזה אחוזי הניתוחים הקיסריים מגיעים ל50-70%!!!!

תוך כדי הלידה גם הצלחתי להבין למה. אישה שמגיעה ממשפחה וכפר שבהם חיים קהילתיים מאד צפופים, חיים של שיתוף ותמיכה בין נשים, אישה כזו מאד מבוהלת כשהיא יוצאת מהמרחב שבו היא חיה. ויש לבידוד הזה השלכות שונות .